רוצים להחמיא למישהי? אל תקראו לה פוטוגנית

המחמאה הכי מעליבה בעולם היא לומר למישהי שהיא פוטוגנית. זה כמו לומר: במציאות את לא משהו, אבל המצלמה מסדרת את העיוותים שלך. אבל עם כל האי נעימות הזאת, פוטוגניות היא המחמאה הפופולארית ביותר כיום. השאיפה של הדור הנוכחי. דור הפייסבוק.

היום כל אחד עושה בוק. כל אחד הוא היחצן של עצמו, מעלה את התמונות ומשווק את עצמו בפייסבוק, המדיה החינמית הפופולארית ביותר בהיסטוריה. וכל יחצן יודע שתמונה שווה אלף בלוגים. אז מה הפלא שהצלמים עסוקים ופרנסתם קפצה פלאים בשנה האחרונה. הרי המציאות פחות חשובה. הוירטואליות שולטת. כל אדם הפך למוצר, למותג, כזה שניתן לצרוך אותו במרחב הסיבים האופטיים. מפגש פיזי הוא סיפור אחר.

עולם הפרסום מכיר את התופעה. הוא המציא אותו. "בואו נעטוף את המשקה השחור בבקבוק סקסי, נצלם אותו מבעבע ומתנפץ על קוביות קרח גדולות, אגלי טל  מהולים בשרידי קרח מרוסק יעטרו את הכוס ונקרא לו קוקה קולה". השלם גדול מסך חלקיו. כשמדובר במוצר מסחרי זה עדיין מתקבל על הדעת. כשמדובר באנשים זה מקבל מימד חדש שלא הכרנו.

יש מי שיגדירו את זה כהונאה, שהרי לא כולם יפים, מגניבים ובעלי תחומי עניין רחבים. אני לעומת זאת, דווקא חושב אחרת.

כמו המותג קוקה קולה, שמשקיע מיליארדי דולרים בדיאלוג התקשורתי שלו עם הציבור ובעצם הנוכחות הזאת כורת ברית, גם אתה, בעצם הפיכתך למותג אנושי, עם ערימת התמונות המחמיאות והתיאורים המחמיאים, חייב להגיע לרגע המפגש עם השטח, קרוב ככל האפשר למה שהצגת מבעוד מועד. כי אם לא, תאבד בבת אחת את אמינותך ואת חבריך