הצרכן הוא המסר

בשיעור הראשון בתקשורת מלמדים שהמסר פחות חשוב מהמקום בו הוא מתפרסם. קרי, לא שקול אותו המסר על גבי פלאייר בתיבת דואר לפרסומו בעיתון גדול כמו "ידיעות אחרונות". הטענה ההיסטורית גורסת שכשאדם נחשף למסר על גבי במה מרכזית הוא מתייחס אליו שונה. הפעם, מרשל מקלוהן צדק. המדיום כבר לא המסר. עכשיו הכול שונה.

היום, הצרכן הוא המסר.

מי הצרכן, היכן הוא גולש, מה הוא אוהב, ממה הוא מתרגש, מה מעצבן אותו, מתי הוא עסוק ומתי פנוי - אנחנו יודעים היום כמעט הכול עליו. אנחנו עוקבים אחריו לכל האתרים בעולם. ישראלי, דובר עברית, יכול לגלוש באתר הודי ולקבל מודעות בעברית. שיטת המעקב הזו נקראת ip target. התוכנות הבסיסיות והפשוטות ביותר היום באינטרנט יודעות לזהות גולש, בעיקר על פי כתובתו, ומתאימים לו פרסום בשפתו. התוכנות המשוכללות יותר מזהות גם את העדפותיו ומתאימות לו מותגים רלוונטיים.

מדורת השבט מתה, החל עידן  הגפרור. ההכרה בבדידות האדם חלחלה. כולנו חיים לרוב לבד. התא המשפחתי הוא התא החברתי, החם והתומך שלנו. מחשבותינו נתונים למצבנו האישי, ההישרדותי. אנחנו מוצאים נחמה בקשרים רגעיים, פייסבוקים, אינטרנטיים, ומחפשים מהות ותוכן לאורך כל הדרך.

פעם ניתחנו את הצרכן על פי העדפותיו התקשורתיות. אמרנו שאם הוא קורא "הארץ" הוא כנראה חכם, ואם הוא מאזין לרשת ג' הוא כנראה צעיר וחובב מוזיקה. הבסיס השטחי הזה הלך והעמיק בשנים האחרונות והפך לניתוח מדוקדק עד כדי פלישה לקרביים, למעיים וללב