זה זמן קסם

לייצר באזז זו המשימה החמקמקה ביותר בעולם השיווק. ספרים נכתבו על זה. תורות שלמות. אבל לתכנן באזז זה בערך כמו לומר "היום אני אתאהב". אהבה מגיעה לפתע, זה הקסם שלה. גם באזז. וזה לא קשור להצלחה ולגודל ההשקעה בחיפוש אחריה. העונה החדשה של "האח הגדול" משיגה רייטינג נפלא. אבל צריך להיות חייזר כדי לא להבחין שאין בה באזז.

התוכנית שם, הדמויות הסהרוריות והנלעגות שם, הריבים המבוימים, העריכה המניפולטיבית - הכל נכון. אבל אין את הקסם.

בישיבות המקדימות לעונה החדשה עלה המרכיב המרכזי להצלחה. אמרו שזה הקאסט. שצריך להביא אנשים צבעוניים, קיצונים, מנוגדים. כך עשו. אבל אין באזז. כי כאן הם בדיוק טעו. הבאזז לא היה בקאסט. הבאזז היה בתמימות.

בניגוד לעונות הראשונות, כל האנשים שנכנסו לבית "האח הגדול", בעונה הנוכחית, הם מעריצי התוכנית. מפוצצים במודעות סביב היתרונות והחסרונות של להשתתף בה. מכורים, שחלומם הגדול היה להופיע ב"אח הגדול". ולכן אנחנו לא מאמינים לשום מילה שלהם. לא לג'קי, שבחר לשחק את הסחבק הטמבל (כשהליצן הזה חזר מספרד הוא אמר שיש לו "ג'ט לג" ומיד תיקן את עצמו ל"גט ג'ק" עילג, שלא יחשבו חלילה שהוא אינטליגנטי) ולא לסיון, שבחרה לשחק את הלסבית הפרובוקטיבית ועפה ראשונה.

מפיקי התוכנית זיהו את החכם ואת הערס ואת המתחסדת ואת הפרחה, וכמובן את הצורך לזרוק לנו סקס לפנים, כי סקס מוכר, אבל הם לא התבוננו פנימה. שהרי אם היו עושים כך הם היו יודעים שהתנאי הראשון לבחירת המשתתפים צריך להיות דווקא את אלה שאינם צופים באדיקות ב"אח הגדול", דווקא את המתנגדים