פרסומות וחזרנו

אנחנו לא נורא אוהבים את עצמנו.
כל טקס דבילי של זריקת עגבניות באיזה חור בחו"ל, נראה לנו נאור, ושווה כרטיס טיסה.
אבל הטקסים שלנו, לא שווים אפילו חיפוש חניה.
יש לנו אפילו יום שואה אלטרנטיבי!
אבל עכשיו הגענו לגיל התבונה.
לגיל בו אנחנו יכולים להודות בלי לכסות את הפה, שאנחנו ישראלים.
עם מנגלים, ולא עם ברביקיו.
עם נפנופים שלא היו מביישים תושב פרברים ממינסוטה.
עם פטישים.
עם במות.
עם דגלים שפחות ופחות מתנפנפים על המכוניות.
עם פארקים מעשנים שגבו חייהן של רפתות שלמות. וודקה שכילתה שדה תפוחי אדמה.
עם הישראליות הזו.
כאלה אנחנו.
ומגיעה לנו מעט אהבה מעצמנו.

זה היה הבריף שניתן לסטודנטים לפרסום במכללת ACC של תרצה גרנות, עבור פרויקט יום העצמאות של nana10 מדיה. התוצאות - לפניכם, ולשיפוטכם.

לבחירה על פי קופירייטר, נא הצביעו לסקר.
לבחירה על פי עבודה - טקבקו ונמקו.

סע אחי, סע

הבריף הוא אותו בריף, התוצר - סטיקרים על האש.

קופי קו - לסטודנט