לא מצטלמים עם תינוקות אבל גם לא מספרים הכל: על לקט תשדירי התעמולה הראשון

ירושלים, גזענות מתחת לחופה, שואה, גיבוי מראש ממשלה שנמצא בתרדמת, זקנה ענייה עם עיניים כחולות מהפנטות אך מטרידות, מונוקיני ותמונות של אוטובוסים מתפוצצים. כך נראה לקט תשדירי התעמולה הראשון לכנסת ה-19.

הדיון בדבר נחיצות תשדירי התעמולה עתיק ומעט מיותר שכן די ברור שתשדירי התעמולה נחוצים בדרך זו או אחרת. בעולם מתוקן, המפלגות היו משתמשות בתשדירי התעמולה כשופר דו כיווני להעברת מסרים. הן היו בודקות מה עשו בעבר ומודיעות לקהל הבוחרים מה בכוונתן לעשות בעתיד.

ישראל 2013 היא לא עולם מתוקן. חוץ מלהסתיר מתמודדים בעייתיים (אהלן אלי ישי, קה פאסה?), כל המפלגות הגדולות (וקדימה) השתמשו בזמן השידור שהוקצב להן כדי להאדיר את האגו של ראשיהן. נתניהו היה הראשון לזהות חינוך חינם מגיל 3 (ביחד עם תמר גוז'נסקי מחד"ש שעשתה זאת כבר בסוף המאה העשרים ונקברה בחוק ההסדרים אבל באמת, בואו לא ניתפס לקטנות), יחימוביץ' הדגימה שהמקפיא שלה מסודר למרות שהתמרדה בשיעור כלכלת בית ומופז, ובכן, על תשדירי התעמולה של מופז אפשר לכתוב אלפי מילים. "הבנאדם הרג מחבלים וטרוריסטים מטווח אפס. מי אתם שתדרכו על שאול מופז?", ביאס הקריין האנונימי.

מישהו יכול לרשום את איילת שקד לקורס משחק מול מצלמה?

בואו נודה בזה. אף אחד לא צופה בתשדירי התעמולה כפי שהם נראים היום כדי לקבל מידע פוליטי. אנחנו צופים בתשדירי התעמולה מאותה הסיבה שבגינה אנחנו צופים בסרטוני חתולים מפנקים באינטרנט: אנחנו מחפשים את החמידות.

אפשר למצוא אותה אצל אילן משיחא ממפלגת מורשת אבות שלא מתבייש להודות שהוא רץ לראשות הממשלה. משיחא סיפר שהיה אדם רגיל ולמרות היותו אדם רגיל, הוא מצא את עצמו עומד בראש מפלגה. איזה פלא. גם ירון ידען הבלתי נלאה ממפלגת אור חזר לסיבוב נוסף. האנשים האלה, והחבר'ה החתיכים של חד"ש, הם הכוכבים האמיתיים של תשדירי התעמולה. בישראל, כי כבר מזמן איבדנו את התקווה, מחפשים רק את הקאלט.

הרי כולם יודעים שנתניהו יזכיר את השואה ואת איראן. כולם מקיאים מעט בפה כשש"ס מבטיחה "חום ואהבה" ואז יוצאת נגד מגזר שלם כי, רחמנא ליצלן, יהדותו מוטלת בספק. וכולם, אבל באמת כולם, תוהים האם מישהו יכול לרשום את איילת שקד לקורס משחק מול מצלמה. למען השם, שמישהו יעשה עם זה משהו. אז למה לא לפרגן למפלגת הירוקים ששמה בחורה במונוקיני על המסך?

האויב האמיתי: הריאליטי

ויש גם מרוויחים מלקט תשדירי התעמולה הראשון. הפלסטינים יכולים להיות רגועים. מתברר שהאויב הכי גדול של מדינת ישראל הוא ז'אנר הריאליטי. לא פחות משלוש מפלגות, שמשתייכות למגזר הדתי אם תהיתם, יצאו נגד ז'אנר הריאליטי שגרם למדינה שלמה להתעלם מאזרחיה המבוגרים. אפילו מפלגת "כלכלה" שדהרה באינטרנט על משתתפי תוכניות ריאליטי זנחה אותם ברגע האמת ושיגרה למסך שני שחקנים שמחופשים לחסרי בית. זאת אומרת, אפשר רק לקוות שמדובר בשחקנים ולא בחסרי בית.

ועד שהעסק הזה יתברר, שמישהו יעשה סיאנס ויבדוק האם הרמב"ם באמת היה מצביע לרב חיים אמסלם וכיצד, שנים אחרי שהחליט לא להעניק לשאול מופז את תיק הביטחון, בחר אהוד אולמרט לפרגן מכל הלב. אלה, ללא ספק, שתי התעלומות הגדולות של לקט תשדירי התעמולה הראשון. הן ולא אחרות.