מדוע מחלת האיידס נעלמה מהטלוויזיה?

2013 עשויה להיות שנת הגאולה של גופי השידור השונים בישראל. שנים ארוכות של התעלמות מנגיף ה-HIV בפריים טיים צריכות להסתיים ואין הזדמנות טובה יותר מלהציף את הנושא פעם נוספת מאשר יום האיידס העולמי.

משרד הבריאות מעריך כי בישראל חיים כיום מעל ל-7,000 איש הנושאים את נגיף ה-HIV או חולים באיידס. אנשים אלה לא מגיעים למסך הטלוויזיה הישראלי. אף פעם. גם בטלוויזיה האמריקאית כבר קשה למצוא דמויות המתמודדות עם הנגיף. אולי כי פחות ופחות אנשים מתים ממנו ויותר ויותר אנשים חיים איתו. אולי כי בניגוד למחלות כמו הסרטן, אנשי הטלוויזיה לא ממש יודעים איך להתמודד עם האיידס.

כך או כך, התוצאה עגומה: מחלת האיידס נעלמה מהמסך כאילו לא הייתה קיימת מעולם. באופן מפתיע למדי, גופי השידור בישראל לא נרתעים מעיסוק בסוגיות שנויות במחלוקת. גם אם לעיתים מדובר בעיסוק רדוד ומבזה, גופי השידור מביאים לתודעה רבדים שונים בחברה הישראלית. "האח הגדול" קידמה אנשים חירשים, נמוכים. "כוכב נולד" הזניקה קריירות לכבדי ראייה. "פלפלים צהובים" התעסקה באוטיזם. "הישרדות" פרגנה למתמודד נטול יד ועוד היד נטויה. תרתי משמע.

חולי האיידס יכולים להיות משובצים בשוליים שהפכו למיינסטרים: הריאליטי

אבל אין חולי איידס על המסך. קשה, כמעט בלתי אפשרי, להסביר במילים עד כמה חשובה נוכחותה של מחלה ו/או מגבלה, כל מחלה ו/או מגבלה, בפריים טיים. ניפוץ סטריאוטיפים הוא רק קצה המזלג במה שיכולה להיות סעודה מצילת חיים. היכן יכולים להיות משובצים חולי האיידס? בשוליים שהפכו למיינסטרים: הריאליטי.

הריאליטי לא אמור להיות המקום בו נולדות אג'נדות אולם ההיסטוריה של הז'אנר (ושל ז'אנרים כמו ז'אנר הסבון שמכניס למסך נושאים חברתיים בדלת האחורית) מוכיחה כי אין ברירה אלא להתנפל בשתי ידיים על הז'אנר שהפך למדורת השבט. רק דמיינו כיצד ליהוק חולה איידס לעונה של "האח הגדול" עשוי להשפיע על התדמית ממנה סובלים החולים. אף תסריטאי לא יוכל להנגיש, בצורה מיידית לפחות, את המחלה לציבור כפי שאדם חולה יוכל.

בהתחשב בעובדה שהליהוקים לעונות החדשות של תוכניות הריאליטי נמצאים בעיצומם, נותר רק לקוות שהמלהקים ינשמו עמוק ויעשו את הצעד המתבקש הבא ויתנו פנים למחלה שנעלמה מהתודעה למרות שאין שום סיבה ותירוץ להיעלמותה.