דמשק עיר פרזות
מיוחד: השתעממנו קצת מחיי הלילה בתל אביב, אז שלחנו חבר שיבדוק מה המצב בדמשק. הוא פגש היפסטריות עם רעלה ותפס הופעה של גורילז. אז מי עדיף, אסד או חולדאי?
דמשק מלאה בברים ובמועדונים, אבל כיכר באב תומא בעיר העתיקה היא המקום לעסוק בו בשתיה רצינית. כאן הלב הפועם של חיי הלילה המקומיים, איפה שהבוהמיינים של סוריה נאספים בשביל לתדלק לפני שיזוזו למועדונים הקרובים ברובע הנוצרי. האנשים שמתגלגלים לכאן הם תערובת אקראית של נוצרים סורים, סטודנטים ותיירים מהמערב. כולם מתערבבים זה בזה בחופשיות. האווירה פתוחה, ידידותית וחיה.
הכיכר מאפשרת לדמשקאים את הנוחות להתאסף ולשתות בירות (8% אלכוהול) או וודקה רדבול (17%). לורנס (29, אמן) סיפר שאפילו המשטרה לא מגיעה לכאן. "הם יודעים שזה המקום שלנו, לשתות, להנות".
אבל הלילה הזה לא היה סתם עוד לילה בדמשק. בעודנו מסתובבים ושותים בכיכר, שני זרקורים רבי עוצמה מאירים את השמיים. בקרוב תתחיל ההופעה של גורילאז, ההרכב של דיימון אלברן, במצודה בדמשק, ואלו שמחזיקים בכרטיס מתחילים לרעוד מהתרגשות. כשהגורילאז ניגשים לעניינים במבצר המרהיב הזה, בן כמעט אלף שנה, הקהל - אינטימי, רק 2500 איש - עונה בהתלהבות. אחרי "Dirty Harry" הקהל, כמעט כולו מורכב מסורים, ממשיך לשיר את מקצב הבאס הייחודי שלו, לשמחתו של דיימון. הדמשקאים אולי חדשים לגמרי לתופעה הזו של להקות מערביות שמגיעות אליהם הביתה, אבל הקהל הזה יודע טוב מאד איך מקבלים להקה. קריאות העידוד שלהם לא דעכו לרגע.
הופעה של גורילאז במבצר העתיק זה כמו מטאליקה על פסגת מצגה - לא סביר! אבל אל תטעו; לא הגורילאז עשו פה היסטוריה, אלא בני המקום. לראשונה הייתי מוקף בים של מתבגרות עם צעיפים על הראש וחולצות עם שרוולים ארוכים שקפצו מעלה-מטה לצלילי "Glitter Freeze". אחרי ההופעה, פאווזיה (20, סטודנטית) אמרה: "זה שגורילאז באו לסוריה זה עצום, אנחנו חייבים עוד להקות כאלה פה", בטון שהזכיר בקשה לעזרה.
מה שחייבים לקחת בחשבון פה זה שגורילאז, הלהקה המערבית הגדולה הראשונה שמגיעה לסוריה, באה לכאן רק בגלל שיתוף הפעולה של דיימון עם התזמורת הסורית באלבום האחרון, "Plastic Beach", מה שגרר הזמנה משר התרבות. השינוי הוא איטי, אבל זו בהחלט התחלה טובה.
אחרי ההופעה המשכתי ל"לה סראייל", המאוכלס בעיקר בסטודנטים. בכניסה, הדיג'יי ניגן בלונדי ולאחר מכן טוקינג הדס - שילוב שישב מצוין בבר הטרנדי והאופנתי הזה. הגברים בג'ינס, נעלי ספורט וחולצות רטרו, שותים וודקה וטקילה, בעוד שהנשים השתלטו על רחבת הריקודים בחצאיות קצרות וגופיות עם מחשוף. זה יכול לקרות רק ברובע הנוצרי.
למרות שהמקום היה תוסס ומלא חיים, השתיה לא הייתה מוגזמת. הרחבה הוצפה פתאום כשהדיג'יי ניגן ג'וי דיוויז'ן, והקהל שר ביחד "Love, love will tear us apart... in the end". סליחה על הקלישאה, אבל אמרתי לעצמי, זה בהחלט היה יכול להיות בניו יורק או בלונדון, אבל זוהי דמשק. ברוכים הבאים לסוריה.
דקלאן אולפרי הוא אח מוסמך ומגלה עולם