פופוליטיקה
בזמן שוויקליף ז'אן החליט שהוא רוצה להיות הנשיא של האיטי, נזכרנו בעוד כמה אושיות תרבות שעזבו את השואוביז והלכו לחפש את מי שיצביע להם בקלפי
ארנולד שוורצנגר (שחקן קולנוע, מושל קליפורניה)
אם ב"איש ההרס" (בכיכובו של סילבסטר סטאלון) התבדחו על כך שבעתיד שוורצנגר עוד יהיה נשיא ארה"ב (תפקיד שהוא טכנית לא יכול לאייש, כיוון שהחוקה האמריקנית קובעת שרק אזרח שנולד בארה"ב יכול להבחר לנשיאותה), אז במציאות כוכב סרטי האקשן האוסטרי הסתפק בתפקיד מושל קליפורניה. למרות שהתחתן למשפחת קנדי - עדיין אחד הסמלים הגדולים של המפלגה הדמוקרטית - ארנולד היה תומך של המפלגה הרפובליקנית מימיו הראשונים בארה"ב, וב-2003 התמודד מטעמם (על אף שפרשנים פוליטיים רבים טוענים כי בשנים האחרונות הוא מתרחק מהימין השמרני ופונה יותר לעמדות מרכז, בין השאר בגלל פעילות מקיפה בתחום הסביבתי) והחליף את גריי דייויס בתפקיד, כשהוא מביס שלושה מועמדים רציניים אחרים. ב-2006 הוא נבחר לכהונה שניה בתפקיד.
ג'סי ונטורה (שחקן קולנוע, מתאבק, מושל מינסוטה)
ג'סי ונטורה שיחק לצד שוורצנגר בקלאסיקת האקשן-אימה-מד"ב "הטורף", שם הפטיר בין השאר את הוואן-ליינר הקאלטי "אין לי זמן לדמם", אבל גם הוא התמודד - וזכה - בתפקיד מושל מינסוטה, במסגרת המפלגה הרפורמית של מינסוטה (חלק מהמפלגה הרפורמית של אמריקה, שהריצה לבחירות מועמדים מהשמאל והימין כאחד ועיקר הפלטפורמה שלה קוראת לשינויים בשיטת הממשל האמריקנית, כמו דרישה לבחירה ישירה של הנשיא).
הנצחון של ונטורה היה מפתיע - היה לו הרבה פחות תקציב מלאחרים, הוא לא בא עם גיבוי של מפלגה גדולה במיוחד (למעשה, הזכיה שלו היא עדיין נחשבת להצלחה הגדולה ביותר של המפלגה הרפורמית בתולדותיה), והוא היה חלוץ בתחום הקמפיינים האינטרנטיים (להזכירכם, זה קרה ב-98). עם זאת, הכהונה שלו לא כללה אירועים משמעותיים במיוחד. לאחר סוף התפקיד הוא חזר לתחום הבידור, והחל להנחות לאחרונה סדרת טלוויזיה העוסקת בתיאוריות קונספירציה.
סטיבן קולבר (מנחה טלוויזיה, התמודד לנשיאות)
הסאטיריקאי האדיר סטיבן קולבר, מנחה "The Colbert Report", בה הוא מגלם את "סטיבן קולבר" - פרשן פוליטי ימני מטורלל ונרקיסיסט - החליט לרוץ ב-2008 לנשיאות ארה"ב. למרות שאנחנו מניחים שזה לא חוקי להריץ דמויות פיקטיביות לנשיאות, קולבר נהנה מהספק שעל הגבול בין סטיבן ל"סטיבן" והגיש את המועמדות שלו. דרך המפלגה הדמוקרטית. והרפובליקנית.
מידת הרצינות של הקמפיין של קולבר נותרה מעורפלת. "אני הרבה יותר אמיתי מסם בראונבק," עקץ (בראונבק הוא סנטור זניח מקנזס). בנובמבר 2007 הוא עצר את הקמפיין, אבל הפך אותו לסוג של בדיחה מתמשכת לאורך כל הסיקור שלו את בחירות 2008.
אל פרנקן (מנחה רדיו, סנטור מטעם מינסוטה)
גם פרנקן הוא סאטריקאי שעשה את דרכו לפוליטיקה, אבל להבדיל מקולבר, הוא מכהן כרגע בסנאט מטעם מדינת מינסוטה. אל פרנקן התחיל את דרכו בסאטרדיי נייט לייב, שם כתב (ולפעמים גם שיחק). על הדרך הוא הספיק לכתוב כמה רבי מכר רציניים, ביניהם "Rush Limbaugh is a Big Fat Idiot and Other Observations" (ראש לימבו הוא שדרן רדיו שמרן).
על אף שפרנקן התבדח על קריירה פוליטית אפשרית עוד בשנות השמונים, ב-2007 הוא הכריז כי הוא עוזב את הרדיו - וזמן קצר לאחר מכן הכריז על כך שישתתף במירוץ לסנאט, בו ניצח בקלות.
קלינט איסטווד (שחקן ובמאי קולנוע, ראש עיר)
על המסך, קלינט איסטווד הוא פחות הטיפוס ששומר על העיר ויותר זה שמגיע אליה, יורה בכל הטיפוסים המפוקפקים בה (גם אם הוא מפוקפק בעצמו) ועוזב. אבל במציאות, ב-1986 הוא הפך לראש העיר של כרמל-ביי-דה-סי, עיר קטנה בקליפורניה - בעיקר מושבת אמנים. איסטווד גם שימש בועדת הפרקים והפנאי (Parks and Recreation. כן, כמו הסיטקום) של קליפורניה מ-2001 עד 2008 (כלומר, גם בתקופה בה שוורצנגר היה מושל).
האנטר תומפסון (עיתונאי, סופר, התמודד לתפקיד שריף)
כן, זה תפקיד אמיתי. האנטר תומפסון, לעומת זאת, לפעמים נדמה כלא אמיתי - אליל הגונזו, העיתונאי המופרע מכולם, האיש שאחראי על "פחד ותיעוב בלאס וגאס" ועל עצבים שרופים של אינספור אמריקאים, התמודד לתפקיד הזה ב-1970, במחוז פיטקין שבקולורדו. הוא הפסיד בבחירות (עם 44%), בין השאר בגלל שהמועמד הרפובליקני נסוג מהבחירות בכדי לחזק את המועמד הדמוקרטי - רק שתומפסון לא יבחר. ומה הוא הציע? כמה דברים: כצפוי, לגליזציית סמים (אם כי הוא הבטיח לא להשתמש במסקאלין בשעות העבודה), לשנות את שם העיר אספן ל"פאט סיטי" ולפטר לאלתר את רוב אישי הציבור.
ג'לו ביאפרה (מוזיקאי, התמודד לראשות העיר של סן פרנסיסקו)
עם זאת, ההבטחות הפוליטיות של ג'לו ביאפרה גרמו אפילו לקמפיין של תומפסון להשמע סביר ונורמלי. ביאפרה (שמו האמיתי הוא אריק ריד בוכנר), איש להקת הפאנק הפרובוקטיבית והמונומנטלית Dead Kennedys, התמודד ב-1979 לראשות העיר של סן פרנסיסקו. תומכיו בקמפיין אימצו את חוש ההומור המופרע שלו והניפו שלטים עם כיתובים כמו "אם הוא לא ינצח, אני אתאבד".
ביאפרה עצמו, בינתיים, הסתפק בהצעות כמו לדרוש מכל אנשי העסקים ללבוש חליפות ליצנים בעודם נמצאים בתחומי העיר, להציב פסלים של דן וייט (מפקח בעיריית סן פרנסיסקו, שרצח את ראש העיר הקודם, ג'ורג' מוסקונה ומפקח אחר - הארווי מילק, ההומוסקסואל המוצהר הראשון שנבחר למשרה ציבורית בקליפורניה) ברחובות כדי שאנשים יזרקו עליהם עגבניות וביצים, ואיסור על רכבים בתחומי העיר. ביאפרה הסתפק במקום הרביעי, אך בשנת 2000 התמודד בפריימריז לראשות המפלגה הירוקה (בהם ראלף ניידר זכה בנצחון מוחץ). ביאפרה תמך בניידר והיה פעיל בקמפיין שלו באותה שנה, כמו גם בבחירות 2004 ו-2008.
גיל קופטש (קומיקאי, רץ לכנסת עם "עלה ירוק")
במסגרת במסורת ה"אנשים תמוהים מעט שרצו לפוליטיקה", אין ספק שלישראל אין מה להציע מול אייקוני תרבות-נגד כמו ביאפרה ותומפסון. ניאלץ להסתפק בגיל קופטש, שכהמשך טבעי לשטויות שבהן עסק בערוץ ביפ, החליט לנסות ולקחת לראשונה את "עלה ירוק" לכנסת. גם תחת הנהגתו האמיצה, שכללה לראשונה שילוב של אלמנטים ברסלביים מפתיעים באג'נדה הירוקה של המפלגה המשעשעת, לא עזרה להם, והתוצר המשמעותי ביותר של ההתמודדות שלו היה בסרט שהופק על כך, "האזרח קופטש". מה גם שבשנה שבה התמודדה לצידם מפלגה (רצינית לחלוטין) בשם מפלגת ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק, קשה היה להתעלות עליהם ברמת הקומדיה.
דייב ראונטרי (מוזיקאי, התמודד לפרלמנט הבריטי)
דייב ראונטרי אולי היה הדמות הפחות בולטת בבלר - ככה זה מתופפים - אבל בעצם, יתכן שדווקא בגלל זה הוא לקח את המשך החיים שאחרי הלהקה ברצינות. הוא עבד כאנימטור ואז הפך למשפטן - וכיוון שהוא היה חבר במפלגת הלייבור מאז 2002, הוא רץ פעמיים בבחירות למושבים במועצת העיר וסטמינסטר, פעם אחת ב-2007 ואז שוב ב-2008. ב-2008, מפלגת הלייבור בחרה בו להיות המועמד נגד חבר הפרלמנט מטעם השמרנים, מארק פילד, בבחירות הכלליות הבאות.
רונלד רייגן (שחקן קולנוע, נשיא ארה"ב)
אם מה שמשותף לכל חברי הרשימה הזו הוא שאין ספק שבפוליטיקה הם הצליחו פחות מאשר בבידור (אולי שוורצנגר לאט-לאט בדרך לשוויון יחסי, אבל זהו) - אז רונלד רייגן הוא במצב הפוך לגמרי. מי שהיה מושל קליפורניה ואז עשה שתי כהונות כנשיא ארה"ב, והפך לסמל עבור השמרנים האמריקניים, התחיל את חייו בקריירה כושלת למדי כמגיש רדיו ושחקן - בעיקר בסרטים סוג ב', שהמביך מביניהם היה "Bedtime for Bonzo", סרט בז'אנר האהוב "קומדיה עם קוף" (אגב, רייגן התבדח על חשבונו של קלינט איסטווד, כשזה נבחר לראשות העיר של כרמל-ביי-דה-סי, "מה בחור ששיחק פעם בסרט עם קוף עושה בעמדה פוליטית?". הוא התכוון, כמובן, לעצמו ולאיסטווד, ששיחק לצד אורנג-אוטנג ב"מחפש צרות"). מה שכן, כבר כשהיה שחקן, רייגן נבחר לנשיא גילדת השחקנים, וכבר אז נאבק בחורמה בשחקנים שנחשדו כקומוניסטים או תומכי קומוניזם.
