עושים צחוק מטרגדיה יוונית
לרגל המשבר הכלכלי שפוקד את יוון, החלטנו לקנות מהם בזול כל דבר שיש: אלים, פילוסופים ואנרכיסטים, בתקווה שגם אנחנו נהפוך למדינה מעניינת בעקבות הייבוא
אם משום מה עדיין לא הבנתם את מה שכל תאגידי ארה"ב יודעים כבר מזמן: ברגע שמדינה נמצאת במשבר כלכלי, זה הזמן להכנס אליה, ולו גם בכוח, ולקנות-לקנות-לקנות את כל מה שלא ממוסמר היטב לרצפה. הבעיה היא שבדרך כלל אסונות קורים למקומות לא אטרקטיביים מלכתחילה (היותם מקומות לא אטרקטיביים תורמת לאי-עמידותם בפני אסונות. בעיה מעגלית).
היתה את הפעם ההיא שכל עשרים התושבים של איסלנד פשטו את הרגל בו זמנית, אבל גם איסלנד היא יותר מיתוס של מגניבות מאשר מקום מעניין באמת, מן תמצית מיתולוגית של כל הרעיונות שיש לדביל הממוצע מהמערב על סקנדינביה, וגם ביורק לא הוציאה אלבום מעניין מאז שנות התשעים. מה שמשאיר את המשבר הכלכלי ביוון בתור הדבר הרע הכי עסיסי שקרה למדינה מגניבה – ויוון אחלה – מאז שאנחנו בכלל זוכרים את הקונספט של מדינות. קבלו את "יוון, מדריך לצרכן הנצלן" – חמישה דברים שאנחנו מתכוונים לקנות מהחבר'ה ממש ממש בזול.
1. האלים
האל היהודי הוא חתיכת טרחן משעמם. הדבר הכי מקורי שהוא אי פעם עשה היה להרוג ילדים קטנים באמצעות דובים, ושאר הזמן הוא מסתפק בעיקר בנבואות ממש מעורפלות והסתתרות מאחורי אמצעים כאילו-טבעיים, כמו בצורת. פיהוק. האלים היווניים, לעומתם, אדירים – הם גרים על הר, הולכים מכות, משתכרים, הופכים נשים לפרות בקצב שלא היה מבייש את בן אנד ג'ריז, והתחביבים שלהם הם בעיקר ליזום מלחמות ענק וגילוי עריות. למעשה, אם זאוס ושות' היו רק טיפה יותר מגניבים, הם היו יכולים להיות עורכים ב-nana10.
2.הפילוסופים
סצנת הגייז בתל אביב די משעממת. רובה נראית קצת כמו פאסט-פורוורד של איזה סרט על מסיבות באייטיז. בסדר, יש מלא סמים, בסדר, יש את הדיג'יי הזה והדיג'יי הזה. איפה ההתרגשות? הסערה? החתרנות? לכן נרכוש בזיל הזול גם מלוא החופן של פילוסופים עם שמות מצחיקים: סוקרטס, אפלטון, אריסטו, פרמנידס, הרקליטוס ושאר אנשים שידעו בעיקר לכתוב דברים שיהפכו מאוחר יותר לחומר לסיוטים של תלמידי שנה א' ולזיין נערים. נשחרר אותם למתחם המשורטט אי-שם בין הלייקה לאשמורת. הם כבר יחזירו את הטוגות לאופנה ויעשו שמח.
3. האנרכיסטים
האנרכיסטים היוונים הם חבורה של פסיכים מהסוג שרואים בסרטים של ג'ון ווטרס או בחלומות הבעתה של יובל דיסקין. קחו את הדימוי הקלאסי שיש לכם ליווני – מישהו שיכור עם שפם ששותה לשוכרה ושובר צלחות כי הוא יכול – דגל שחור ביד, מחליף את בקבוק האוזו בקוקטייל מולוטוב ובמקום שברי צלחות על הרצפה תדמיינו את פרפורי הגסיסה של הממסד.
לראיה, האנרכיסטים היוונים משביתים את המדינה במהומות (שכוללים דברים כמו רחובות חסומים ברכבי משטרה בוערים) בערך לשבוע אחד בכל חודש. אנו מציעים סחר חליפין: תמורת החבר'ה שלכם, הלניסטים יקרים, קחו לסדנת חינוך את החננות מהפקולטה למדעי הרוח שחושבים שזה שהם קראו חכים ביי הופך אותם לאימת השב"כ. "יוונים נגד הגדר" יסיימו את הכיבוש עוד לפני ארוחת הצהריים.
4. האוכל
יש איזו סוגיה לא ברורה עם אוכל יווני בארץ. בגלל שהוכחנו בסעיפים הקודמים באופן חד משמעי היווני הם עם של גברים-גברים, כנראה שהדיאטה שלהם מבוססת בעיקר על שיפודי טלה ברוטב בקר, או משהו כזה, אבל מה כבר אוכלים בארץ שהוא יווני? סלט. זיתים שחורים זה אחלה, לא ברור למה הם צריכים לשבת בקונטקסט המעליב הזה. גם אוזו הוא בסך הכל נטע די זר כאן, שימשיך לשבת עצוב על המדף בעוד שבקבוקי ערק עוברים ידיים בקצב מסחרר, והיחידים שימצאו לו שימוש הם אנשים כל כך בלתי נסבלים שהם מנסים לעשות את השילוב הלא אפשרי בין סטלני פלורנטין לפלצנים. בקיצור, האמת על המטבח היווני עדיין לא נקלטה בישראל, אין מצב שזה מה שהם באמת אוכלים שם. חייבים לתקן את העניין הזה ובהקדם.
5. הסיניות. רגע, מה?
והרי ידיעה שהגיעה למערכת זה עתה, ועוד עם הכותרת העסיסית "הסיניות מקבלות אישור להמכר בישראל" (לפחות זה מה שכתבו לנו במייל), שבזכותו היא נכללת ברשימה זו. קודם כל, זה לא חם כמו שאתם חושבים, מדובר בסך הכל במכוניות סיניות. אבל קחו את זה כדימוי. תרצו או לא תרצו, זה המצב: הסיניות צריכות אישור בשביל להמכר פה, בעוד שביוונים אנחנו מעוניינים בעצמנו. כי מה בדיוק יש לסינים מול היוונים? כלום. הדרקונים שלהם יפים, אבל כל אל יווני ממוצע יכול להעיף אותם קיבינימט עם ברק או שטפון או משהו כזה, במקום אנרכיסטים יש להם מקסימום את מאו דזה דונג, קונפוציוס משעמם אפילו בהשוואה לחלקים הכי גרועים ב"קטגוריות", ואורז זה בהחלט לא טלה עסיסי. הסיניות הן אולי קומפקטיות, קטנות, זעירות ושאר מילים נרדפות – בקיצור, הרבה מעלות אין להן. הן מבטיחות גוד טיים, היוונים מקיימים. ומי שיתווכח יקבל צלחת בראש.