ציפור בר
בילינו חודש וחצי עם בר רפאלי, רק שהיא לא יודעת מזה. לא, אנחנו לא עקבנו אחריה. כלומר, כן - אבל בטוויטר. אלכס פולונסקי ועמית קלינג עם ניתוח מעמיק לציוציה של הסופרמודל
לשמה המלא היא מוסיפה את הסיומת "לישס". טעים, עסיסי. גם על אוכל היא כותבת הרבה יותר משהייתם מצפים מדוגמנית. ולא, לא חסה, וגם לא קוקאין. טבעות בצל, סושי, נקניקיות (האחרונות מגיעות בתוספת של פירה והכיתוב הכמעט מתנצל, "שכחתי מהדיאטה שלי". הו, שכחה מבורכת). זה רק טוויטר, תגידו, אולי היא סתם בפוזה של אני-יכולה-לאכול-כל-מה-שבא-לי. לא. תאמינו לה. היא לא רק לישס, היא גם אותנטית. אנחנו יודעים את זה כי היא מצרפת תמונות של המנות, בזרם תודעה משובב של 140 תווים. תו אחד לכל ביס.
המיקרובלוגרית המתחילה בר רפאלי* התדפקה על דלתות הרשת החברתית הנעימה בעולם לפני כחודש וחצי (15 במרץ, אם לדייק). ארבעת הציוצים הבתוליים שלה, שנפרשו לאורך פרק זמן של שלושה ימים (15-17 במרץ), מצביעים על מידה מסוימת של בלבול בכל הנוגע למקומו של הטוויטר בחייו של האדם המקוון. בעוד ששלושה מבין הארבעה מצביעים על העובדה כי ייתכן ורפאלי מסתובבת עת באמתחתה ספרון קטן של משפטי חוכמה, מן הז'אנר המגוון עליו נמנים סופרי ניו אייג', אסופות אמרות שפר מן הבודהיזם ו"הספר האדום הקטן" של מאו דזה-דונג.
את כתיבתה היא פותחת באומרה, בתרגום חופשי (סלחי לנו), "ככל שתתאמצי להרשים מישהו, כך תשכחי יותר ויותר מי את באמת". התרשמנו. ובכל זאת, למחרת היא מתאוששת עם ציוץ-אגו - "בכדי לתפוס אותי, תצטרך להיות מהיר, בכדי למצוא אותי תצטרך להיות חכם, אבל בכדי להיות אני, לעזאזל... אתה ודאי מתלוצץ, נכון?!".
נכנסים ללב העניינים
רק ב-17 במרץ מסתמנת תחילתה של הבנה על ידי הלישס בעניין המטרה האמיתית של הציוצים: לעדכן את עוקביך (4,260 בעת כתיבת שורות אלה) על הנעשה בחייך. וכך משתפת אותנו בר, בצירוף תמונה מחלון המטוס: "בדרך לגרמניה". ותוך יום אנו כבר נסחפים יחד איתה אל תוך מערבולת שכולה תצלומי אוכל מגרים, שלל פטפוטים עם חברות (החושפים את יכולתה להשתעשע בשפה האנגלית - כך למשל היא מודה למישהי באמצעות משחק המילים "thank you berry berry much", כלומר - תודה רבה רבה, אך גם "תודה, פרי יער, פרי יער"), אך משפטי החוכמה אינם מרפים.
"בחורות אמיתיות אינן מושלמות, ובחורות מושלמות אינן אמיתיות", הוגה רפאלישס עדיין ב-18 במרץ, "אהבה משמעה להלחם בפחדיי הגדולים מכולם", היא מספרת, מלאת השראה, לקראת הימים האחרונים של חודש אפריל. ב-20 באפריל היא מאחלת יום הולדת שמח ל@MirandaMKerr, אך לא לאחד מכותבי כתבה זו.
לפעמים ציוץ הוא רק ציוץ
הדמות המשודרת מבעד לציוציה של בר רחוקה מאד ממה שהיינו יכולים לדמיין כסופרמודל טיפוסית. "לפחד פחות, לקוות יותר. להתלונן פחות, לנשום יותר. לדבר פחות, לצייץ יותר", היא מערבלת בקלילות בין המוחשי והמופשט, בין החרדות והתקווה הגלומה בטכנולוגיה. היא מתרשמת מ"טבעות הבצל הגדולות ביותר שאכלתי מימיי" (התרגשנו), מזה שהיא "ראתה דולפין!! ייאאאי!!" (אירוע המתואר כ"זה בהחלט יום המזל שלי..."), ומזה ש"טעויות כואבות, אבל זו הדרך היחידה לגלות מי את". בר רפאלי אינה נערת זוהר חסינה מכל, היא אדם החושף את נשמתו בפני העולם, מוכן לספוג שינויים, ללמוד, לחוות ולהיכוות.
היא מתחשבת בתרבויות זרות ("אני רוצה לאחל חג פסחא שמח למי שחוגג!" - 4 באפריל), מנהלת תקשורת לא ברורה עם עורך הבלוג המצוין Drunken Stepfather (ישנם דיבורים על ציוץ שנמחק, אך כיוון שהוא נמחק, לא באמת הצלחנו להבין במה מדובר. מסתורי הלישס), מספרת ש"כסף אינו יכול לקנות אהבה. לכן אנשים גונבים לבבות!" (1 באפריל. בבקשה תגידו לנו שזו בדיחה), מדווחת על הקושי לדחוף את ידה לתוך הקופסא הגלילית של הפרינגלס (אנחנו מזדהים) ומספרת ש"עת אנשים שונאים אותך, פשוט תלכי ותעברי לצד האחר שבו אוהבים אותך יותר" (ניסינו, גם בצד השני לא משתגעים עלינו).
העיון בטוויטר של בר רפאלי(שס) הוא חוויה מבלבלת, מנערת כמעט. מצד אחד, אין אנושי יותר מתצלומים של בייקון מטוגן וחביתה מקושקשת לארוחת הבוקר, מדיווחים עתירי אמוטיקונים עצובים על הצטננות קלה אך מציקה, סיפורי מסעות והתרשמות מטכנולוגיה ("בדרכי לפריז. משתמשת בWi-Fi במטוס. זה די מדליק" - 23 במרץ). ועדיין, כמו לאחר טיול בלובר או לילה מתחת לכוכבים, נותרת בך תחושה של הבלתי מושג. של עולם עליון המתקיים מעבר למגע אצבעותיו של בן תמותה. הרי כפי שחרתה בר על גבי הקיר האינטרנטי אותו ייסדה לעצמה ב-14 באפריל: "ישנם אנשים שלומדים להיות מהממים. אחרים נולדו להיות כאלה".
* או מישהי שמתחזה לה