מסמנים טריטוריה

אין לי אג'נדה, לא עשיתי קמפיין, לא אספתי סביבי צוות מומחים, ובטח שאף לא בחר בי. עדיין, אם תצעקו בטווח השמיעה שלי "היי, אדוני ראש העיר!" - יש מצב שאסובב את הראש. כל זאת הודות לפורסקוור, רשת חברתית מבוססת מיקום שתופסת תאוצה לאחרונה גם בישראל, שהעניקה לי את התואר הזה בכמה מקומות בתל אביב.

מי שנרדם מול הסמאטרפון שלו: הגעתם למקום כלשהו, יהיה זה בית קפה, קולנוע, מסעדה, או מועדון? תפעילו את האפליקציה הרלוונטית על הטלפון הנייד שלכם, תקליקו על צ'ק אין, והופ - קיבלתם כמה נקודות, ואם זו לא הפגנת הנוכחות הראשונה שלכם באותו מקום, או שכבר חרשתם על מקומות נוספים באותו הערב, אולי אפילו תקבלו עיטור כבוד. אבל עזבו אתכם מדליות - הכי חשוב זה שעכשיו החברים שלכם יודעים איפה אתם נמצאים. יחד, אתם הולכים להילחם על כל חלקת אדמה פנויה בעיר.

כשפייסבוק התרחב והפך מקטע פנימי של סטודנטים בארצות הברית לכלי שפתוח עבור כולם, אנשים חששו להתקרב, להסגיר את הפרטים האישיים, התמונות ורשימת החברים שלהם. סליחה על הקלישאה, אבל משם הכל היסטוריה. גם טוויטר בהתחלה עורר תגובות דומות, שכללו בעיקר זלזול נוסח "מה אכפת לי מה אנשים אחרים עושים?", ומלבד ההייפ של חובבי טכנולוגיה, עיתונאים או סתם אנשים מגניבים, היה צריך גם סלבס כמו אשטון קוצ'ר או אופרה וינפרי שיפתחו את הצוהר עבור הקהל הרחב. היום, בערך שלוש-ארבע שנים אחרי ששני השירותים האלה נכנסו לחיים שלנו, כמעט כל מי שהכתובת שלו במשרד הפנים לא מפנה למחלקה גריאטרית כלשהי, יודע לתמצת סיפור ל-140 תווים ולעשות לייק בפייסבוק עד שהלשון מתייבשת.

הרחובות כבר לא ריקים

כמו עם כל דבר חדשני, לא מוכר ושהתועלת שלו אינה מובנת מאליו, גם פורסקוור סובל כעת מקשיי עליה. כיסי ההתנגדות נעים בין "למה זה טוב?" המפקפק ל"השתגעתם?! זו פגיעה בפרטיות" ההיסטרי. עד שהאנשים האלה יעשו את הצ'ק אין הראשון שלהם, אתם כבר תהיו בקדנציה החמישית שלכם. כרגע, פורסקוור הוא בעיקר משחק בין חברים, מנסים לתפוס משבצת טובה בעיר, לראות מי המניאק שיש לו זמן לקפה בצהריים כשאתם מתכננים את התחזית לרבעון הבא, ולתפוס תחת כשאתם חוזרים לפנות בוקר מסבב בארים ארוך בזמן שמישהו אחר משכים מוקדם כדי להספיק לתפוס את האוטובוס.

בינתיים, כבר רצות שמועות על מקומות שמצ'פרים את ראש העיר שלהם בקינוחים חינם. כרגע אין שום תוכנית מסודרת, אבל ברגע שהשירות יגיע לרמת ההתמסחרות שרבים כל כך חרדים ממנה, הנקודות שצברתם על הבילויים שלכם עוד יהפכו למעין 'תלושי קניה', והמשחק יהיה הרבה יותר פרקטי מאשר סתם שואו אוף - כבר היום אפשר להגיע למסעדה מסויימת, לעשות צ'ק אין ולקבל טיפים ממבקרים קודמים על מנות מומלצות, אזהרת השירות הגרוע, או בכלל המלצה על המקום שמעבר לכביש. בצורה כזו, פורסקוור עוד יהפוך ללחם והחמאה של חיי הלילה, הבילויים והתרבות שלנו.

לפני עשור, משתמשי אינטרנט כבדים נחשבו לטיפוסים מבודדים, אנטי סוציאליים, כאלה שמעדיפים לבהות במסך מאשר ליהנות מהשפע של העולם האמיתי (או איך שהסחים לא מכנים את זה) ולנהל אינטראקציות חברתיות. אחרי טוויטר ופייסבוק, שהיו שירותים של בית, אבל יצאו מנקודת הנחה שלאנשים יש מה לדווח גם כשהם לא מול מחשב, פורסקוור לוקח את האבולוציה של הרשתות החברתיות דור אחד קדימה - אתם חייבים לצאת מהבית, אפילו אם זה לבית של מישהו אחר, אבל רצוי לרחוב, למקומות בילוי, יחד עם ההמון, איפה שרגל אדם מרושת טרם דרכה, או דווקא איפה שכן - הפעם זה בסדר, במקרים כאלה הכיבוש הוא לגיטימי, בלי דאגה לזכויות אדם ובלי ייסורי מצפון, תעשו צ'ק אין - זה כיף!

>>> לעוד כתבות, טורים וביקורות של אלכס פולונסקי (לחשבון הטוויטר של אלכס פולונסקי)

>>> קראו את הראיון עם מייסדי פורסקוור