הראש של מיץ' הדברג
אם מיץ' הדברג לא היה מת לפני חמש שנים ממנת יתר, הוא כנראה היה ממשיך להיות הסטנדאפיסט הכי מצחיק שהכרתם. אבל במקום זאת הוא מת כמו קלישאה של רוקנ'רול
מיץ' הדברג מת כמו כוכב רוק. שילוב מחורבן של הרואין וקוקאין, מה שנקרא ספידבול, סיים את החיים המצחיקים שלו בחדר מלון בליבינגסטון, עיר במדינת ניו ג'רזי עם 27,000 תושבים. מתים ככה בגיל 27, אומרת הקלישאה, אבל הדברג היה עשור מעבר לזה, גם אם נראה קצת כמו האח המצחיק של קורט קוביין – אותו שיער בלונדיני, אותו מבט נבוך, וזה שהוא התחיל את הקריירה שלו ב-1991, בסיאטל, גם תרם קצת לדמיון המעורפל. אבל הוא לא היה כוכב רוק, גם אם חי ככזה לפעמים. מיץ' הדברג היה הסטנדאפיסט הכי מצחיק בעולם.
הסגנון שלו לא ניתן לחיקוי. סטנדאפיסטים שמבססים את המופע שלהם על פאנצ'ליין אחר פאנצ'ליין, במקום סיפורים אעלק-חכמים עם "תובנות מהחיים האמיתיים" נוטים לדבר מהר ואגרסיבי, כמו מכונת יריה. מכונת יריה אינה מצחיקה. מיץ' הדברג דיבר לאט, קצת מרח מילים, תיבל אותן ב"man” ו"yeah” מתוחים, כשרצה קצת להרגיע את האווירה, לחשוב על הבדיחה הבאה, או אולי זה פשוט היה הדיבור שלו, כי הוא פנה אל הקהל כמו לאיש אחד, לבן שיחה. זה לא היובש המנוכר של סטיבן רייט (המבריק) או הטירוף האינפנטילי של אמו פיליפס. מיץ' הדברג הוא קצת חבר של כולם, והוא בטח היה מספיק טוב לב בשביל זה.
"פעם עשיתי סמים. אני עדיין עושה, אבל גם פעם עשיתי"
סיפור החיים של מיץ' הדברג הוא לא חריג מדי: הרבה עבודות מזדמנות בתחילת הדרך, בעיקר בתחום המסעדנות (אולי בגלל זה אוכל היה לאחד הנושאים הכי נפוצים במופעים שלו), ערבי מיקרופון פתוח בפלורידה ורביצות ארוכות על החוף. אחר כך – סיאטל, ספיישל פריצה מפתיע בקומדי סנטרל, דיוויד לטרמן ותהילה בכל רחבי ארצות הברית. פוקס חתמו איתו על חוזה לסיטקום אבל זה מעולם לא קרה. הוא הסתפק בהופעת אורח קצרה והיסטרית בפרק של "מופע שנות ה-70”, שם הוא ככל הנראה כתב את הבדיחות של עצמו, כי אחרת אין הסבר לדיאלוג כמו:
“לא איבדתי רגל בוויטנאם בשביל למכור נקניקיות".
"אבל פרנק, הרגליים שלך שלמות"
"כמו שאמרתי: לא איבדתי רגל בוויטנאם".
לא ממש ברור מתי הדברג התחיל להשתמש בהרואין. כשהוא נעצר ב-2003 בשדה התעופה של אוסטין, טקסס, על אחזקת סמים, הוא כבר היה עמוק בתוך זה. ואין תפנית יותר בלתי צפויה לסיפור החיים המוזר של מיץ' הדברג מאשר זה, בעצם: סם שיותר מתקשר לסמטאות אפלות ולהומלסים צנומים, אצל הבטלן החביב, החייכן והמגומגם הזה.
"הלכתי לחנות בשביל לקנות פמוט, אבל נגמר להם, אז קניתי עוגה"
אני מאמין שסקרתי את כל, ואם לא, אז את הרוב המוחץ של החומרים המוקלטים של הדברג. כל קטע וידאו שמצאתי ביוטיוב, שלושת האלבומים, אפילו סתם בדיחות שמצאתי באינטרנט. לא נראה שיש לו בדיחה אחת שהיא אקטואלית באופייה. הגיבורים של הבדיחות שלו הם אנשים במצבים בדיוניים ואבסורדיים, בעלי חיים (“גיליתי שדעתם של ברווזים עליי תלויה מאד בהאם יש או אין לי לחם”) ואוכל.
ההומור שלו אף פעם לא נבזי. הוא אף פעם לא על חשבון מישהו. מיץ' הדברג לא יורד על אנשים. הוא מחפש את ההומור האותנטי, המולד בסיטואציות מסוימות, והוא מחלץ אותו משם בעדינות של ההיפי שהוא היה, מאחורי משקפי השמש שבהם תמיד הופיע (עקב פחד הבמה הכמעט-משתק שלו). מיץ' הדברג לא ידע לעקוץ, ואני בטוח שהוא היה פשוט טוב לב מדי בשביל זה. עכשיו, זה לא שאני לא אוהב סטנדאפיסטים כמו ג'ורג' קרלין או לני ברוס, אבל תשאלו אותי עם מי הייתי מעדיף לבלות כמה שעות, התשובה שלי ברורה. אבל מיץ' הדברג מת היום, לפני חמש שנים בדיוק, בחדר מלון בליבינגסטון, ניו ג'רזי. חרא.
עשר הבדיחות האהובות עליי של מיץ' הדברג
(מבין אלו שניתן לתרגם)
• “נמאס לי מ'מרק היום'. הגיע הזמן שנגיע להחלטה”
• "אין לי ילדים, אבל אם היה לי בן לא הייתי יודע איך לקרוא לו, אז או שהייתי קונה ספר עם שמות לתינוקות, או מזמין הביתה חבר עם גבס”
• "מישהו הראה לי תמונה ואמר, תראה, זאת תמונה שלי מפעם. כל תמונה שלך היא תמונה מפעם. 'הנה תמונה שלי מהעתיד'. בן זונה, מאיפה השגת את המצלמה הזאת?”
• "אני מפסל בקרח. אתמול בלילה הכנתי קוביה"
• "הייתי בקזינו ומישהו בא אליי ואמר, אתה חייב לזוז, אתה חוסם את יציאת החירום. כאילו שאם תהיה שריפה אני לא אברח. אם אתה דליק ויש לך רגליים, אתה לא יכול לחסום יציאת חירום"
• "דרגנוע אף פעם לא יכול להתקלקל. הוא רק יכול להפוך למדרגות. הדרגנוע מקולקל, מתנצלים על הנוחות!”
• "כשאני רוצה ללכת להתגלח, אני מניח שעוד מישהו בכדור הארץ מתגלח, אז אני אומר: גם אני אלך להתגלח"
• "רציתי לעשות הלבנת שיניים, אבל על הזין, אני פשוט אשתזף"
• "יצאתי עם החברה שלי לקמפינג, והתחלנו לריב באוהל. אוהל זה מקום גרוע לריב בו. מה תעשה, תצא החוצה ותרכוס את הדלת?"
• "נמאס לי ללכת בעקבות החלומות שלי. אני פשוט אשאל אותם לאן הם הולכים ואפגש איתם אחר כך"