חלון אחורי
אחרי שנדמה שהרשתות החברתיות הביאו את המיתוג העצמי באינטרנט לשיא, מגיע צ'טרולט ומעלה באוב את המציצנות, הלכלוך והקיצוניות של האינטרנט של פעם. אלכס פולונסקי מדבר עם זרים
בפעם הראשונה שהתחברתי לצ'טרולט (Chatroulette), אחרי שכמה חברים דיברו על האתר בטוויטר, נתקלתי בזוג נערים, אולי מאשדוד, אולי מאוזביקסטן. הדבר היחיד שידעתי עליהם הוא שהם כנראה קווקזים ושהם מסתלבטים על התסרוקת שלי – הם הצביעו על המסך וצחקו. אחרי רגע הם נעלמו, ואז הופיע איש במסיכה של ליצן, ולפני שהספקתי להבין מה בדיוק קורה, גם הוא נעלם והתחלף בגבר אפרו-אמריקני מבוגר שמעשן סקאנק משובח מבאנג ענקי, שהפך לגבר לבן שמאונן מול הפרצוף שלי. תוך כמה שניות הוא כבר לא היה שם, כנראה שאני לא הטעם שלו.
צ'טרולט, שהוקם לפני מספר חודשים על ידי נער בן 17 ממוסקבה, מעניק לגולשים חווית וידאו צ'ט בסיסית, כשהשינוי המרענן הוא שאף פעם אין לך מושג מי מבין 35 אלף אנשים (בממוצע) שמחוברים לאתר בכל רגע נתון יופיע מולך. אין צורך בהרשמה, מסירת פרטים אישיים או צורך כלשהו להזדהות. כל מה שאתם צריכים זה חיבור לרשת, מצלמה, והרבה מזל כדי לנחות על מישהו לא דוחה בצד השני. במילים אחרות: הדבר הכי ישן באינטרנט הופך לדבר הבא באינטרנט.
מה שקורה בצ'טרולט
תוך כמה דקות הקונספט מתבהר לגמרי. אם מופיע מולכם גבר לבוש, עירום, מאונן, או סתם עוטה מסיכת סקי על הפנים, מקליקים על "הבא" ועוברים הלאה, בתקווה להיתקל בפרצוף ידידותי יותר בתוך הכאוס הזה. אפילו הצ'טים של הפורטלים הגדולים בסוף הניינטיז היו יותר מפולחים ממה שאנחנו מקבלים כאן – רנדומליות מוחלטת, כזו שהיא ההימור הבטוח ביותר והמסוכן ביותר בו זמנית.
לצ'טרולט יש פוטנציאל התמכרות כמעט מיידי: קחו את פייסבוק, טוויטר ויוטיוב, תכפילו במאה, ותבינו כמה עז הרצון לחזור לשם שוב, לאותו מקום שלא קורה בו כלום אבל קורה בו הכל, או לפחות זה מה שאמור לקרות. במשך כשעתיים רצופות שבהן גלשתי באתר, לא התרחש שום אירוע מכונן - חבורה של תאילנדים רקדו מולי, ילדות בריטיות בהו בי בלי לכתוב כלום, וזוג באמצע אקט מיני נתנו לי הצצה של שלוש שניות בסקס שלהם לפני שוויתרו עליי בתור משקיף.
בחסות האנונימיות המוחלטת שהאתר מעניק, כנראה שאין גבולות כרגע למה שקורה בו ממש עכשיו, או שעוד עשוי להתרחש כשתמצאו חיים ועיסוקים אחרים. שיחות סרק, מבטים חפוזים, סקס, אוננות, צריכת סמים, ריקודים מצחיקים ונערות שקטות - כל אלה כבר שם, כשאין נורמות או חוקים, סדום ועמורה וירטואלי שמורכב ברובו, קצת כמו התחנה המרכזית הישנה, מתמהיל של שחורים, אסיאתים, רוסים וערבים שעושים מה שבזין שלהם, או פשוט מראים לכם אותו.
נשאר בצ'טרולט
מה שמרתק בצ'טרולט אלו הנסיבות שמביאות לשם את אלה שמגיעים אליו בפעם השניה, כשהם יודעים בדיוק לאן הם גולשים ולא נכנסים בצורה אקראית עקב המלצה או פרסום כזה או אחר. חרמנות? סקרנות? בדידות? את הצרכים הללו אפשר למלא דרך כל רשת חברתית או אתר פורנו. צ'טרולט, לעומת זאת, נותן להכל נופך של "בסדר", מעין לגיטמציה לכך שלא משנה במה תיתקלו, אם זה מספיק נורא, כנראה שזה לא מה שבאמת חיפשתם. שקית ההפתעה הזו יכולה להיות כיפית למדי כשהממתקים בה לא מקולקלים, וזה לא קורה הרבה, אבל כנראה שכאן נמצא חלק מהקסם - ואם כבר לשחק ברולטה, עדיף כזו שלא תשאיר אותך מרושש או עם כדור בראש.
בשלב כלשהו תהיתי כמה מתוך אותם עשרות אלפי אנשים שעשויים לעלות על המסך שלי מרגישים את הסתמיות הזו, את מרדף ההקלקות הזה אחר מישהו שיהיה שווה לדבר איתו, להסתכל עליו, להתלהב ממנו, לצחוק, להתאהב לרגע או סתם לריב ולקלל. אינטראקציות אנושיות בסיסיות, בדרך כלל, שלפתע כולן מקבלות חשיבות כל כך אדירה, כשאנשים פוסלים אותך במחי הקלקה.
רגע לפני שכבר הייתי כמעט בחוץ, עלתה מולי מישהי שנראית קצת כמו זואי דשנל, אבל היה מאוחר מדי. גם לו רציתי לעצור, כבר לחצתי אל דרכי לעולם האמיתי. משם רק עניין אותי למה היא באה לכאן, והאם היא היתה לוחצת Next אם לא הייתי מתנתק בעצמי, ובכלל - מתי מגיע השלב שבו אתה מפתח אדישות לכל דחיה וירטואלית (בואו נודה בזה, ככל הנראה על בסיס מראה חיצוני) במערבולת האנושית הזו שבה אתה גם הצייד וגם הניצוד, אבל ללא שום מטרה פרקטית - ובעצם, למי אכפת? ככה זה הכי כיף.
בשלב כלשהו תהיתי כמה מתוך אותם עשרות אלפי אנשים שעשויים לעלות על המסך שלי מרגישים את הסתמיות הזו, את מרדף ההקלקות הזה אחר מישהו שיהיה שווה לדבר איתו, להסתכל עליו, להתלהב ממנו, לצחוק, להתאהב לרגע או סתם לריב ולקלל