המדריך למציאת סוזן בויל

ערב עליית העונה השביעית של "כוכב נולד" אי אפשר שלא לחשוב על הטרחנות המייגעת והמתמודדים האנמיים שסיפק הריאליטי המקרטע בעונתו האחרונה. בשנה שבה גברת סקוטית אחת, עם אסטתיות מאותגרת, קרום בתולים שמור היטב וקול ענק שיגעה את העולם, מי עדיין חפץ בצפייה בחבורת חיילים מחוצ'קנים שעולמם התרבותי צר כשל נמלה וחלומם האולטימיטיבי הוא להפוך לפליט ריאליטי. ישראל צריכה למצוא העונה את הסוזן בויל שלה - זו שתצליח לגעת, לרגש ולהפעים מבלי להתאמץ. איך מוצאים אותה? הנה כמה דרכי פעולה מומלצות.

הקנקן לא משהו, המיץ דווקא סוף

לאורך עונותיה של "כוכב נולד" המושג העמום "עובר מסך" עלה לא פעם. מה שהוא אומר למעשה זה "יואב וטמירה חושבים שאתה נראה כמו תחת" וכשרונות רבים בוודאי חמקו מבין אצבעותיו השמנמנות של צביקה הדר בשל חיצוניותם הבעייתית. סוזן בויל, שכנראה קפצה לשירותים כשאלוהים חילק סטייל ואסטתיקה, עלתה על בימת "Britain's Got Talent" בלוק כעור, הזוי ובלוי אך כשפצחה בשיר, נדמה היה שסינדרלה בכבודה ובעצמה נוכחת במקום ועדר פיות קטנות נושא את שובל גלימתה של ציפור השיר המופלאה. אז נכון, הזרקורים חביבים יותר לעור פנים חלק, שיניים צחורות ולתת משקל, אבל כשכשרון ייחודי מתפרץ במלוא האון ונדמה שאין דבר לעשות מלבד להכנע לו, חייבים השופטים ויותר מכך, הצופים בבית, להבין שגם יהלום יכול להגיע באריזת קרטון.

לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן

את העובדה ששופטי "כוכב נולד" נודדים להם ברחבי הגלובוס באמתלה המגוחכת שהכשרון הגדול הבא מחכה ממש מעבר לדיוטי כבר הפנמנו, אבל את הגרסה הציונית לסוזן בויל לא ימצאו מרגול וצדי על רכס הרים בהודו וגם לא בחוף וניס בקליפורניה. חפשו אותם בפריפריה, בחנויות ובמתפרות, בדוכן האוכל הביתי, שם מאחורה במטבח, כן את, זו עם הידיים בכלים. חפשו אותה במפגשי פנויים פנויות, כי לכוכבת שלנו לא תמיד הצליח עם גברים, וכן, לא תזיק לה קצת עזרה. אולי הישועה תגיע מאירועי צדקה ופעילויות למען הקהילה, כי כשאין יותר מדי למה לחזור הביתה, אתה אשכרה מתעניין בזולת. ואולי בסדנה לשיפור הבטחון והערכה העצמיים? הרי רק שם היא יכולה לדבר על החלום להפוך לזמרת שאין לה אומץ להגשים. לא על המגבת בחוף הים, לא בתא המדידה בקניון ולא במפגש מעריצים של יון תומרקין.

והדרת פני זקן – גם אם הוא מעכב אותך בתור

"בכוכב נולד" השתעשעו בעבר בפתיחת מסלול למבוגרים, רעיון שבסופו של דבר השתעשע בהם כשהפך לבומרנג מביך. הניסיון לגייר את "הדבר בגדול הבא" ו"כשרון או כשלון" הניב בעיקר קטעים לארכיון הזוועות של הטלוויזיה, והותיר אותנו עם הליבי רנים והישראל בראונים של העולם. זקנים לא מביאים רייטינג? הצחקתם אותנו. מעל 60 מיליון צפיות ביוטיוב נשמעות כמו משהו שבטדי הפקות יקנו איתו עוד כמה סיגרים לצביקה ולביבות בטטה לאוחובסקי. ניסיון, חוכמת חיים, צלקות (ולא מתאונת רולרבליידס) – כל מה שאמן אמיתי צריך וחייב - לא עוד תוגת נעורים שמפוצצת בעיקר באקנה ובחשיבות עצמית ריקה מתוכן, כי מי שאמר שהעולם שייך לצעירים הוא פאקינג שקרן.

לפעמים חלומות מתגשמים. אפילו צביקה פיק אמר

הקיטשיות המבעבעת בה התהדרה "כוכב נולד" בכל עונותיה וסיפור האמא-של-כל-הסינדרלות שהכתיבה נינט טייב ומסרב לעזוב אותנו מאז, מתגמדים ומתפוררים לעומת האמת הצרופה, הכנה והחשופה שייצגה סוזן בויל. הסוד הוא פשוט - לתת לכל המסיכות ליפול, להרפות מהציניות, מההשתלחויות ומהדחף הכמעט בלתי רצוני להוציא דמעות בכוח, להצמיד את אקדח הרגש לרקתנו ולסחוט את ההדק באופן המייגע ביותר העולה על הדעת. שליח הרשע עלי אדמות, סיימון קאוול, נותר המום, מחוסר מילים ומרוגש לנוכח האוצר שמצא את דרכו אליו. כשנלמד גם אנחנו, שהסיפורים האמיתיים לא זקוקים למברשת צבע אלא רק לאור שיחמם אותם.

>>>הכל על סוזן בויל. מעקב צמוד