אנרגיה חלופית

גם אתם עמדתם השבוע דקת דומייה, כיביתם את האור והדלקתם נר, גלשתם ליוטיוב או לכל אתר אינטרנט אחר על פני כדור הארץ – אך ורק כדי לחפש עוד יצירה של הזמרת שנראית כמו שואה? סוזן בויל היא כונפה – כל טוקבקיסט שמכבד את עצמו כבר הביע דעתו על שערה המדולל ופניה הפחוסים – ולכן, משום מה, אף אחד לא זוכר שבמקום מרתון תל אביב, גם היא, בדיוק כמו כל אחד אחר שעומדים לו עם שעון חול שמחשב את 15 דקות התהילה, בסך הכל כוכבת אינסטנט.

האם העובדה שבויל עדיין לא עשתה מייקאובר, מדביקה עליה חותמת סוגה עילית? האם העובדה שהיא הגיעה משכונת פחונים בשכנות למפלצת מלוך נס, מצדיקה את הבאזז המפלצתי סביבה? פתאום, אחרי כל הקיטורים על טלוויזיה מחורבנת שספוגה בשמן המכונות הזה, ריאליטי, עושה רושם ש"כוכב נולד", "אמריקן איידול" ו"לבריטניה יש כישרון", נראות כמו חלומה הרטוב של נורית דאבוש בימים שהיא ממש חרמנית. חכו, בעוד שנתיים, גג שלוש, יבוא היום שבו יודח איזה איגור כלשהו במועצת שבט – ואותו רגע יירשם כאירוע תרבותי מכונן. ואם אותו איגור גם יהיה מכוער – אחח, כמה שהעולם יהיה יפה אליו.

לגזור ולשמור: חוקי צפירת יום השואה הבא

מדובר אומנם בדקה אחת, אבל עם כל כך הרבה מטען וכל כך הרבה חוקים לא כתובים, הגיע הזמן לעשות סדר אחת ולתמיד מניסיון הפעם האחרונה. ובכן, חוקי הצפירה מאוד ברורים כשעומדים בבית או במקום העבודה, אבל כשעושים את זה בחוץ, או אז מדובר בסיפור אחר לחלוטין.

>>> אם נתקעת ברחוב, עמוד בכיוון התנועה, למרות שקונספטואלית עדיף נגד הזרם.
>>> אם נתקעת ברחוב והצפירה נגמרת, אתר את נהג המונית הקרוב. חצי דקה אחרי שהוא מפעיל את המנוע, יהיה הסימן שהדקה שלך נגמרה.
>>> החלטת לבלות את יום השואה בקרמטוריום של חוף גורדון? התחמק ממפגש עם צלם "ידיעות אחרונות" שהולך על הטיילת.
>>> אם אתה שליח "ידיעות אחרונות", דלג באותו יום על גבי גזית.
>>> אם אתה אחמדינג'אד, פנק את עצמך בשיחות אנטי-ישראליות בעיירה שוויצרית ציורית. יהיה אוראניום.

גם לנו יש טוויטר - בואו לעקוב!

>>> לכל הטורים של "הכי בקטנה"