אפל ופלא
אתם בקושי שורדים שעה בלי חשמל? כנראה שזה הזמן להזכר בכמה מהיצירות החשובות ביותר שנוצרו בחושך אך בכל זאת הצליחו להשאיר חותם שנראה לעיני כל גם באפלה
ויני, וידי, ויצ'י / וינסנט ואן גוך
מי אם לא וינסנט ואן גוך, מהציירים החשובים ביותר שפעלו במאה ה-19 ומגדולי הזרם הפוסט-אימפרסיוניסטי, מייצג יותר בציוריו את החושך, העצב, הכאוס והאפלה, וכל זה טרם המצאת הנורה החשמלית. יתר על כן, גם כשהיה אור, טבעי או מלאכותי, ואן גוך היה נוהג לכבותו. הוא נהג לצייר בחשיכה וראה בשעות אלה את הזמן היצירתי ביותר והזדמנות להתבוננות עצמית. מלבד היצירה הפיזית בחושך, ואן גוך עסק רבות בנושא עצמו והדבר ניכר כבר ביצירותיו הראשונות. על ידי שילוב הצבעים ומשיכות המכחול, יצירותיו משקפות באופן ברור את בדידותו, שברון הלב וייסוריו הנפשיים, שגם הביאו למותו בטרם עת, וכן את הביקורת החברתית הנוקבת שלו, שבאה לידי ביטוי בעבודתו החשובה הראשונה "אוכלי תפוחי האדמה" משנת 1885. כמעט בלתי אפשרי להתעלם מתחושת היעדר התקווה המשתקפת מתמונה זו של עובדי אדמה קשי יום ומן האווירה הקודרת האופפת את היצירה.
משחקים בחדר האחורי / הלמוט ניוטון
עוד לפני שידעו בכלל מה זו מצלמה דיגיטלית ואיך מורידים תמונות למחשב, הלמוט ניוטון שינה את פניו של הצילום העולמי. יליד 1920 וברלינאי מלידה, ניוטון הנציח בצילומיו דקדנטיות ומיניות אפלה במיטבן. מושא הצילום האהוב עליו היו, אמזונות עם רגליים שלא נגמרות, זיקה ללבוש גברי ושדיים חשופים. הנשים של ניוטון היו חזקות, אימתניות, מאיימות ובשחור לבן . מזגזג תמידית בין מה שנחשב לאמנות גבוהה לבין פרובוקציות מעוררות מחשבה, ניוטון טרף מחדש את הקלפים בכל הנוגע לייצוג של מיניות נשית בצילום.
אבא? זה אתה שם בחושך? / המלט
האמא של כל הטרגדיות הנחשבת ליצירת המופת האולטימטיבית של שייקספיר אותה חיבר איפשהו בין 1600-1602 כנראה לאור עששית. נסיך דנמרק המיוסר והמתפלסף נקראל דגל על ידי רוחו של אביו המת המבקש לנקום את מותו. באותו מהסס, מתלבט ונלחם לגלות את האמת לפני שהוא עושה מעשה שאין ממנו חזרה, הוא מביא חורבן על כל אהוביו וסובביו. המלט הוא אחת הדמויות המרתקות, המדוברות והאינטרוספקטיביות ביותר בתולדות הספרות שהפכה למשאת נפשו של כל שחקן רציני.
"להיות או לא להיות,
זו השאלה:
האם נעלה יותר להתענות בפגיעותיו ובחיציו של הגורל המתאכזר;
או להניף את חרבך על ים היסורים;
להלחם בגליו הסוערים,
וכך לשים קץ גם ליסורייך.
למות - לישון, וסוף לכל.
לומר כי בשינה הזאת נשׂימה קץ לכאבי-הלב,
ואין-ספור המכות הנוחתות על כל בשר ודם.
על סוף כזה הרי חולמים כולנו
למות - לישון".
מנותקים מהזרם המרכזי / נירוונה אנפלאגד
18 בנומבר של 1993 היה היום שבו קורט קובר קוביין ושאר חבריו ללהקת נירוונה נכנסו לאולפנים של סוני בניו יורק, התיישבו מול המצלמות של אמ-טי-וי, ניתקו מהחשמל את כלי הנגינה שלהם, כיבו את המגברים, ויצרו 54 דקות שבהן כל הזעם הקודר של קוביין התכרך לתוך נגינה אקוסטית ושירה שקטה. קצת יותר משנה לאחר מכן, קוביין ניתק את עצמו עם כדור בראש. ההקלטות הללו, שהפכו לאלבום עקב דרישת הקהל לחומרים חדשים, נשארו מזכרת עדינה וכואבת.
ג'אנקי ביזנס / פיטר דוהרטי
באחד הלילות של חודש יוני בשנת 1978, זוג בריטי – אשה ממוצא יהודי וגבר אירי, קצין בצבא של הוד מלכותה, מימשו את אהבתם. המודעות לאמצעי מניעה לא היתה באופנה, ובטח אפשר היה לשכוח מ"פוסטינור". תשעה חודשים לאחר מכן, הלידה של פיטר דוהרטי (או פיט, כפי שהוא כינה את עצמו עד לפני חודשיים) היתה בעצם משחק מקדים למה שיקרה שני עשורים לאחר מכן, כשיתגלה שמדובר במוזיקאי ומשורר עם נפש מפוצצת ברגש וכישרון בערך כמו שהאף שלו מפוצץ בקוקאין. הוא הוציא אלבום סולו, שני אלבומים עם הליברטינז, שניים עם הבייבישמלס ועוד כל מיני הקלטות לא רשמיות שהוכיחו שאילולא אותו לילה שגרם להורים שלו להישאר בבית ולבדוק את המיטה החדשה שלהם, היינו עשויים להיתקע רק עם האחים גלאגר.