בתוכי, בדמי, בנשמתי

השבוע, מלבד העובדה שלמדינה שלמה התהפכה הבטן אחרי המצות והמופלטות, התהפך גם העולם. זה קרה ממש בשנייה שסקוטית עלובת חיים שהפנים שלה נדרסו תחת גלגלי רכבת משא, הצליחה לרגש את סיימון קאוול, השופט הציני ונטול הרגשות של 'אמריקן איידול' ו'לבריטניה יש כישרון', ולהביא 20 מיליון צפיות ביוטיוב אחרי שיר אודישנים אחד.

פעם היו אלה הילדים שבכל לילה לפני השינה נדרשו להפנים את העובדה שיש חיה כזו ברווזון מכוער שהופך לברבור יפהפה, אבל לאחרונה נדמה שדווקא המבוגרים הם אלה שצריכים להשתכנע שמדובר באגדה אמיתית. בניגוד לחלומות הפרסום המהיר של רוב משתתפי 'כוכב נולד' לסוגיה, סוזן בויל לא חלמה על שער ב'פנאי פלוס', תפקיד ב'חשופים' או הזמנה להשקת הבושם החדש של דונה קארן. לבויל, בתולה בת 47 שנראית בכיף כמו בת 74 ומעולם לא התנשקה, היה חלום קטן ופשוט: לעמוד על במה ולשיר את השיר 'I Dreamed A Dream' מתוך 'עלובי החיים', כמה סימבולי.

אז הנה, השבוע היא כתבה במו ידיה את גרסת 2009 לסיפור המופלא של הנס כריסטיאן אנדרסון, כאילו כדי להוכיח שקלישאת ה'לפעמים חלומות מתגשמים' יכולה להתגשם גם - ואולי בעיקר - אם אתה מבוגר ומכוער, לא רק צעיר מפונק ועצלן. כמה נוח לנו לאהוב אותם כאלה.

קוצ'ר מצפצף על CNN

ולא רק סוזן בויל, גם אשטון קוצ'ר הוא בחור מוזר עם חלומות מעט משונים. הוא חלם למתוח אנשים ולשדר את זה בטלוויזיה, והוא הצליח. הוא חלם להשיג את דמי מור, המבוגרת ממנו בלמעלה מעשור, והוא הצליח. ואז הגיע הטוויטר. בהתחלה ציפור קטנה לחשה לקוצ'ר שהעם רוצה לראות את דמי מור בתחתונים, והוא זרם. חשבתם שמוטב ציפור אחת ביד ממיליון על העץ? תחשבו שוב. אתמול קוצ'ר עשה היסטוריה כשהביס את רשת CNN במירוץ שכל מטרתו היתה להגיע למיליון (!) עוקבים בטוויטר. ב-CNN יצטרכו להפיק לקחים לנוכח העובדה שמדובר בסופו של דבר באדם שיודע להגשים לעצמו את החלומות, אבל עדיין, יש לו רק עשר אצבעות.

חור באיזון

אפשר להסתלבט על הבחירות המשונות של השערים האחרונים של מוסף 'הארץ' (ציון ברוך ופסטה הן רק שתי דוגמאות קטנות), אבל למרות שהשבוע נולדה עוד הרמה להנחתה (בדמות תוכי, כן?), הפעם זהו שער מוצדק. מדובר בכתבת שער העוסקת בחיות אשר 'מאיימות להפר את האיזון האקולוגי', כך כתוב במוסף. סוג של אשטון קוצ'ר, אם תרצו. החוטית הנודדת, העורב ההודי, הנוטריה, צרעת העפצים, חדקונית הדקל האדומה, כנפון זהוב והדררה המצויה (זה התוכי שלנו), כל אלה רק חלק מהאויבים (חיות וצמחים) שחושף המוסף. כרגיל, רק אצלנו בישראל, מאפשרים לחיות הרעות הללו לשרוץ אצלנו על המרפסת לאבטיח ובולגרית. בקיצור, סופסוף כתבה מוצדקת, שער מוצדק, מלחמה מוצדקת. פחות פסטה וציון ברוך, יותר מלחמות אקולוגיות, רק זה מה שישמח אותנו להתארח מדי פעם ב'פואטיקה של הטבלואיד'.

גם לנו יש טוויטר - בואו לעקוב!

>>> לכל הטורים של "הכי בקטנה"