יום הזיכרון

בדברי הימים של ביצת הבידור המקומית, דודי מליץ היה צריך להישאר עמוד צהבהב תחת הערך 'מאיה בוסקילה'. רוב הקוראים היו אמורים להיזכר במעומעם שהזמרת שהתפרסמה בעיקר תודות ללילה סתווי ועוד חוזה דרקוני, היתה אמורה להתחתן איתו. מיטיבי הלכת, כאלה שנועלים טימברלנד ויודעים היטב איזה חיסון דרוש לפני הטראק בנפאל, היו אמורים לזכור שהוא היה ברמן. לכו תדעו, אולי הוא אפילו מזג להם דרינק והקשיב למונולוג קורע הלב על החברה שבגדה בהם.

אבל בעולם הבידור אפשר לקבל במה כמעט מכל דבר. מספיק שלכלכת בעיתון על האקסית המפורסמת, או הפלת אותה בפח הגדול כשנכנסת איתה לבית אחד שבין היתר עורך ניסוי חברתי אל מול המצלמות – והנה, באמת שיחקת אותה. ואם הצלחת להיגמל מעישון בווילה, להישאר נאמן לעצמך ולהיות הגיוני ברוב השלבים, יש מצב שתגיע לקו הסיום ותאכיל באבק את המפורסמת שגידלת אותה. ככה היא לא תשכח אותך.

האשם תמיד

יוסי בניון אשם. הוא אשם בהפסד ביוון, אשם בתיקו ברמת גן, אשם בעובדה שהקהל מרגיש אשם. בניון עשה סלאלום אחד מוקדם מדי נגד שוויץ – מישהו זוכר? מתישהו, כשיגיע קמפיין חדש ושוב נהיה קרובים על הנייר לעלות למונדיאל או ליורו, נשכח שהיה פה יוסי, שחקן שגם בגיל 28 כולנו קראנו לו 'ילד', שחקן שכיכב בליברפול הגדולה, שחקן שאפילו הבקיע שער ניצחון בסנטיאגו ברנבאו כדי לקחת את הקבוצה שלעולם לא תצעד לבד עוד שלב בדרך לעונה גדולה.

זר לו נקלע לכאן בשבוע האחרון היה יכול לחשוב שבניון הוא גיבור מלחמה לאומי, כזה שתחבושת מעטרת את ראשו כדי להעיד על קרב קשה במתלה. מספיק שעשית פעולה חיובית בעשרה משחקים, מספיק שהדוקטור לא השכיל למצוא את המזור לפציעתך, וכבר נוצר פסטיבל תקשורתי שלם סביב השריר הכי מכווץ במדינה. ככה היא לא תשכח אותך.

מלחמת וייטנאם

החודש תתקשו למצוא את שמו של מיסטר וונג על לוח השעם שממסגר את העובד המצטיין של IBM – גם משום שהוא לא עבד החודש וגם משום שהוא קצת סטה מן הנהלים הבסיסיים. הוייטנאמי חמום המוח קטל 13 בני אדם מוקדם יותר היום (שעון ארה"ב) במה שנראה כמו פיק במשבר הכלכלי. הרצח המתוקתק והמתוכנן מראש, כולל חסימת פתח המילוט וכולל התאבדות, נעשה כדי שמישהו יזכור אותו.

בדיוק כמו האולפן השקוף של ערוץ 24, עליו עלו היוצרים כדי להישמע ולהיראות, ובדיוק כמו הניסיונות של ראש הממשלה בנימין נתניהו להשכיח מרובנו את הקדנציה הקודמת ולהזכיר לנו שהוא בכלל אמור היה להיות קוסם שבא מאמריקה – להבדיל אלף הבדלות – כולם רוצים להיצרב בתודעה או להיפלט ממנה לנצח. הזיכרון שלנו קצר, אבל עד שנזכור את מה שכבר שכחנו, נשכח מה היינו צריכים לזכור מלכתחילה.

>>> לכל הטורים של "הכי בקטנה"