חושבים על גלעד

נסיבות / רננה רז

אלף ימים חלפו מאז נשבה גלעד שליט. אני תוהה האם גלעד יודע שחלפו אלף ימים? האם הוא סופר אותם באיזושהיא צורה? האם יש לו אפשרות למנות אותם על דף, או על קירות חדרו או שאולי הזמן מאבד משמעות במצבים כאלה ועדיף לתת לו לעבור בלי למנות אותו כלל?

למרות כל הדברים הגדולים הללו, אני חושבת על גלעד שליט דוקא ברגעים הכי סתמיים של החיים,
ברגעים שלא מציבים בחירות מכריעות, ברגעים שלא שופכים אור על משמעות החיים והאדם, ברגעים שלא נוטים להתעכב עליהם כי הם ממש מובנים מאליהם, אפילו עשיתי רשימה של הרגעים הללו: כשאני קונה קפה בבוקר בכוס נייר, כשאני קוראת ספר לפני השינה, כשאני מחממת לי בקבוק חם כשהרגליים קרות, כשיש לי שיחה ממתינה, כשיש שמש בחוץ וזה עושה מצב רוח טוב, כשנתקע לי פירור בין השיניים ואני מנקה עם חוט דנטלי, כשמחבקים אותי, כשאני שומעת שיר שאני אוהבת, כשיש לי מלא דברים לעשות ולא בא לי, כשיש 50% הנחה בחנות שאני אוהבת, כשאני מורחת קרם ידיים, כשאני מרכיבה עדשות מגע, כשאני מנקה את הבית, כשאני מקבלת דואר, כשאני עושה כביסה, כשאני בודקת מיילים, כשחבר טוב שלי מצחיק אותי, כשאין לי מצב רוח, כשמגיע יום שישי, כשאני מבקרת את סבתא שלי.

השעון מתקתק / מיכל ינאי

על מנת להבין מה ערכם של 1000 ימים - שאלו את אביבה, נועם, יואל, והדס שליט.

כואבת איתכם ומתפללת שתתחילו ספירה חדשה:
גלעד בבית כבר יום,
גלעד בבית כבר חודש,
גלעד בבית כבר שנה,
גלעד בבית כבר 1000 ימים.

אמן.

מפסיק לעשן / בעז בנאי

אלף ימים, ואוו. מלא. איך אפשר לכמת את זה בכלל? זה קצת פחות משלוש שנים, קצת יותר מ–142 שבועות, 16,000 משחקי כדורגל (בלי תוספת זמן), כל כך הרבה פקקי תנועה, מיליארד תורים בסופר, עשרות ערבי חג, קרוב למאה ימי חול המועד ובסך הכל, המון ימים של חול.

אלף ימים זה יותר מ-333 פעם הפסקת העישון המפוארת שלי.

אני זוכר שנסעתי לקובה. זה היה לפני 7 שנים. היה מקסים ומסקרן ומלא בקומוניסטיות. ללא ספק חוויה מאוד מעניינת, שנמשכה 10 ימים והשפיעה עליי, אני מניח, לכל חיי.

1,000 יום זה מאה פעם הנסיעה לקובה.

הו, איך אפשר לשכוח, את אותם ימים קסומים במכון הכושר. איזה כיף זה היה יכול להיות, אם רק לא הייתי הולך לשם. אני זוכר בבירור את אותם רגעים על המסוע, בהם אתה מנסה בכל כוחך, להחזיק 40 דקות של ריצה קלה ועוד עשרים דקות של הליכה לקנוסה. בסך הכול זו שעה. זה מרגיש כאילו כל החיים עוברים לך מול העיניים, אבל כולה שעה.

1,000 יום זה 24,000 שעות על המסוע.

בעצם אני יודע מי סופר. יש בחור אחד, קוראים לו גלעד שליט.

אגדת ילדים / אברהם טל

מדי פעם, בעיקר במהלך הופעה, אני נזכר בגלעד שליט שיושב עכשיו אי שם במקום לא ידוע בשבי האויב. המחשבה הזו עולה בי במהלך הופעה כי פתאום אני קולט את הפער שיש בין חופש לשבי. פתאום אני קולט את כל האנשים מחויכים ונהנים ונזכר שבדיוק באותה נקודת זמן הוא עדיין שם, יושב איפשהו. וממש עכשיו ברגע זה שאני כותב וגם ברגע הבא ובכל נקודת זמן, בעוד אנחנו בתנועה, גלעד עדיין שם, סטטי, והלב נקרע.

וככה באמצע הופעה, לעתים רחוקות אני גם מעז ומדבר על זה. דווקא ברגע השיא של ההופעה, כשכולם שרים את "קול גלגל" ביחד בקולי קולות, אני אומר משהו שאולי נשמע קצת רוחני, אבל למי אכפת? אולי זה עובד, וזה שווה רק בשביל הסיכוי הקטן. אני אומר שאת כל השמחה שיש פה כרגע באוויר נשלח ביחד רחוק לגלעד שיושב שם ממש ברגע זה, לבד. אני רואה את ההורים שלו כמעט כל יום בעיתון ואני כהורה בעצמי אולי יכול להרגיש מעט, מעט ממה שהם מרגישים. הם נלחמים בכל כוחם בכל האמצעים, ככה הייתי עושה בעצמי וככה צריך לתמוך בהם.

גלעד יחזור בסוף, אני מרגיש את זה. אלף ימים - נשמע כמו פתיח של אגדת ילדים. לאגדה הזו יהיה סוף טוב היא נכתבת ברגעים אלו ממש. אמן ואמן.

רגעים / נורית גרץ

אלף ימים זה לא הרבה. אבל אפשר להרבות אותם בצורות שונות, והנה שתיים מהן:
אפשר להכפיל ולשלש אותם, למשל לכתוב ספר שישייט מההווה אל העבר ומהמקום הזה אל מקומות אחרים, אל העליה הראשונה, העליה השניה, אל ימי הביניים, אל טיבט או אל סין. כך כל יום יוכפל במספר השנים שעליהן ייכתב, במספר האנשים שיחיו באותן שנים ובמספר המקומות שבהם יעברו..

או אפשר להיפך. לא לכתוב ספר. לא להכפיל את הימים הללו בשנים ובמקומות אלא לחלק אותם לרגעים, מיליון ארבע מאות ארבעים אלף רגעים שבהם אפשר להתבונן בצבע המשתנה של השמים, בבוקר ובערב, באור המשתנה של העונות, בתנועת הציפורים באוויר, באנשים, ברחובות, בירח ובכוכבים.