גודי שלום-קיר-רוזס

רוצים להיות פופולארים? - שכחו מביגוד, רזון, חוש הומור או קשרים עם משפחות פשע. היום, כל מה שאתם צריכים זה למות, או מקסימום למשוך זמן עם איזו מחלה טובה. לואן גוך זה עבד מעולה. קורט קוביין? סתם זמר אוברייטד עם שיער שומני יותר מהסביח של עובד. ג'ייד גודי? הו, הפושפושית. מתים עליה, אה?

האמת היא שודאי לא היה לכם מושג מי היא ג'ייד גודי לפני שהיא (ואנחנו), גילינו שהסרטן שלה סופני. למרות זאת, לנצח היא תהיה עוד נערת שוליים בתרבות הבריטית. היא ישבה שם, בין הפיצ'ס גלדופיות לקארי קטונות, נלחמת על תואר "בזבוז החמצן לשנת 2008", כשהדבר הכי מרגש ברזומה שלה היא השתתפות ב"האח הגדול" האנגלי (גרסת בני התמותה וגרסת הסלבס). כאשר בראשונה, כבחורה אנונימית, היא פלטה צרורות של ציטטות שציפינו לשמוע מאלון מזרחי: "אבל רגע, איפה זה Anglia, ליד ספרד?" (לא, זה "אינגלד" בלטינית. ועברית). בשניה, התהדרה בהספק יותר רחב, שהוא לזרוק הערות גזעניות לאחת המשתתפות - שילפה - הודית חביבה שחטפה על הראש מגברת גודי, שהפכה לאויב מספר 1 בבריטניה, כשהפרס על ראשה מעט יותר יוקרתי משל בין לאדן.

כך נעה לה ג'ייד גודי בשנה וחצי האחרונות, מסקנדל אחד לשני. היא גדולה, וולגרית, אם חד הורית לשני ילדים שמסתובבת עם בחורים בני 21, שבסך הכל חוץ מאיש יחסי הציבור המעולה מקס קליפורד, שעיקר מעשו הוא להפוך לוזרים למיליונרים בשניה, אין שום דבר חיובי בה, חוץ מהעובדה שהיא דומה קצת לדאפי דק - ולפעמים, רק לפעמים, זה מצחיק. אבל אז, כמובן, קיבל סיפור חייה תפנית טרגית, וגודי - שנכנסה לבית "האח הגדול" (בפעם השלישית, והאחרונה) ההודי, כדי לשקם את תדמיתה כשונאת ארץ הקארי והבוליווד, יצאה משם עם דמעות, כאשר הסבירו לה בשידור חי שהרופא חזר אליה לגבי הבדיקות מלפני שבועיים, ו... אה, כן, יש לה סרטן.

אחרי זה הגיעו עוד כמה דברים בשידור חי: הבדיקות, הכימותרפיה, הראיונות, הדמעות, הקרחת, החתונה, ההטבלה של שני ילדיה ושלה, מדידת שמלות, לונה פארק, ראיונות, עוד ראיונות, בית חולים, ניתוחים, חברים מספרים, חברים מדברים, חברים מספרים על חברים שדיברו, פעם, עם ג'ייד. בכל פעם שג'ייד התעטשה, הרימה את ראשה, סימסה לזמר האהוב עליה ב"אמריקן איידול", הסאן, הדיילי מייל והמירור ישבו בהיכון והזהירו את אנשי המערב להכין ממחטות. לפתע, ג'ייד כבר לא הייתה הגזענית, הנוראית, הבורה, הוולגרית. לפתע, הפכה ג'ייד לג'ים קארי ב"מופע של טרומן".

אינסטינקט ההצצה הטבעי, הנוראי, החטטני של בני האדם מופעל שנית, אבל במקום לסטור לנו על כף היד, התקשורת מזינה אותנו עוד ועוד. אנחנו אפילו לא יודעים מי היא ג'ייד גודי בישראל, אבל כבר יש לנו ים של תיאוריות - למה היא עושה את זה? למה היא לא מבלה את שארית ימיה עם הילדים והמשפחה הקרובה, בשקט ושלווה? או עושה בשכל ומרוויחה כסף על הראיונות כדי לרפד את ילדיה כשהיא כבר לא תהיה כאן. כך או כך, היא מייצגת את מה שהיוצרים של טרומן הזהירו ממנו: זה יכול לקרות. והנה, גודי גרמה לזה לקרות, וכך הפכה את כולנו לחיות. אנו דבוקים לטלוויזיה, לעיתונים, רוצים לדעת מה קורה עם טרומן שלנו. עוד מעט, לא עוד הרבה, נעבור לדבר הבא. אבל בינתיים, הגסיסה שלה היא שם לבדר אותנו: בוקר טוב - ואם היא לא תשרוד עד מחר בצהריים - אז גם צהריים, וערב טובים. שלכם, ג'ייד גודי.