דורה איקס

בימים האחרונים נשמעו לא מעט זעקות מחאה של ההורים האמריקאים על כך שדמותה של דורה, הדמות המצוירת שהיתה סמל לחינוך ילדים ופעוטות לסקרנות בריאה (וגם הניבה ליוצריה כמה מיליארדים על הדרך), תהפוך בקרוב לבייב לוהטת בגודל מיניאטורי, כנראה כחלק מהניסיון להתבגר יחד עם הקהל המקורי שלה.

להחזיק מעמד על המסך במשך תשע שנים ובמקביל להוציא קו מוצרים נלווים שנחטפים מהמדפים, זו דרך טובה להתפרנס. בשנת 2000, בה היא פרצה, הרווחים מהמכירות הגיעו לסכומים של למעלה משלושה מיליארד דולר, ומשם המשיכו לצלול באופן הדרגתי, עד מיליארד דולר בלבד לפני חמש שנים. נתונים על המכירות בחמש השנים האחרונות לא פורסמו, אך יש לשער כי המשבר הכלכלי התדפק גם על דלתם של היוצרים מערוץ ניקלודיאון. במצב כזה, כפי שכל איש מכירות שעבר קורס מזורז יכול לייעץ, צריך לחזק את המותגים המובילים, גם אם בסופו של דבר זה עולה באג'נדה.

אז תשכחו מהילדה המתוקה עם הנעליים המרופטות, מכנסי הבד ותסרוקת השפרה קורנפלד – זה הזמן להלביש אותה בחצאית מיני, להחליק ולהאריך לה את השיער ולהחליף את הנעליים במותג מעצבים. אלמלא היו מייעדים את דורה החדשה לגיל חטיבת הביניים, סביר להניח שהטרנספורמציה היתה נלקחת לכיוון פחות מרומז ויותר פרובוקטיבי, אבל נו, מסתדרים עם מה שיש.

למרות העידון, השינוי מספיק קיצוני בכדי להצדיק את מחאת ההורים, שהפעם, לשם שינוי, אפילו לא נובעת מתוך התאחדות קונסרבטיבית מתלהמת שמתנגדת לקצת עור חשוף, אלא מתוך דאגה כנה שהדמות שמזוהה בקרב מיליוני פעוטות, תסטה מהייעוד המקורי שלה. אומנם דורה רחוקה שנות אור מלהיות בת השוואה לדמויות מצוירות אחרות כמו באגס באני, מיקי מאוס או פופאי, אבל הם רק דוגמא לכך שאפשר להתקיים במשך עשורים מבלי להשתנות כלל או עם שינויים מינוריים בלבד, בלי לגעת בסקאלה של הגיל או המראה.

קצת כמו מדונה, גם בובת הברבי, שחגגה השבוע 50 שנה ללידתה, לא עברה שינויים דראסטיים ומרחיקי לכת במראה שלה. בעוד ברבי תמיד התפארה בהירואין שיק שגרם לנערות שמנמנות או בעלות דימוי עצמי נמוך לפצוח בהרגלי אנורקסיה הרסניים, במקרה של דורה המצב בעייתי בהרבה: היא התחילה כילדה נמוכה ועגלגלה עם רגליים שמנמנות. ובעוד זמן מה, כשהיא תרד כמה מידות, אל תתפלאו אם לא מעט ילדות יתחילו לדחוף לעצמן אצבע לתוך הפה – אולי כל עניין החיטוב יקרה גם להן בהינף מכחול.