אין כרטיס מועדון

אל תתנו לנצחונם הסוחף של אביגדור ליברמן ומפלגתו בבחירות לבלבל אתכם. התפרצותה של הגברת בעלת הג'ורה המטונפת במדינה על שכנתה הרוסיה לספסל האוטובוס היא יותר מתמונת מצב לגזענות המבעבעת פה דרך קבע; היא תעודת עניות לחברה ולתרבות הישראלית שמלטפות ומשקרות בכל הנוגע לעלייה הרוסית ותוצריה.

אנחנו רוצים אותם אצלנו, עם המטען התרבותי האדיר שהם מביאים עימם, הדיסציפלינה האירופאית הלא מתפשרת וההערכה לכל מה שאנין. אנחנו רוצים אותם אצלנו אבל אם אפשר, שיהיה במרחק נגיעה - ממש כמו זוריק ורוחל'ה. תנו להם את ערוץ 9 ואנסטסיה מיכאלי הלאומנית, את הגטו האליטיסטי של יבגני אריה בתיאטרון גשר ואת סשה דמידוב בתור השכן המסתורי עם המבטא הכבד. אבל בבקשה, תוודאו שהם יידעו תמיד שהם שונים, אחרים, לא באמת משלנו. לא פותחת תיק, אין כרטיס מועדון.

מושג "האחר" בחברות בכלל ובחברה הישראלית בפרט הוא עתיק יומין וזוכה בכל דור לגלגול חדש ולמתיחת פנים. בכל סיבוב קבוצה אחרת לוקחת על עצמה את תפקיד "האחר" כשרבות הפעמים בהן ההיסטוריה חוזרת על עצמה. שלושה חודשים של וילה, מצלמות ושני בובלילים הצליחו להציף ולהוציא מהקונטיינרים שד שכבר שקל לצאת לפנסיה – מתברר שקיפוח, גם אם אתם קבלן אמיד ובתו חובבת המותגים, תמיד מצטלם מצוין ודורך לאנשים על כל היבלות הנכונות, לא משנה כמה ישנות הן. פצעים תמיד אפשר לפתוח.

תרבות ה"אכלו לי, שתו לי, אז בבקשה תנו לי" הכה ידועה במחוזותינו, הפכה בשלב מסוים את הרוסים ליותר מסכנים בעיני אלו שהפכו את ההתמסכנות הזו לענף אולימפי, אך בה בעת אותם "מסכנים" ממדינות חבר העמים היו לרוב אקדמאים, שוחרי שירה, ספרות ותיאטרון – פרידמנים מהמעלה הראשונה. אותה אישה בוטה ואלימה באוטובוס שלחה את הגברת הרוסייה שלא באה לה טוב בעין, "ללכת לשמוע קונצרט במקום אחר" – ובאותה נשימה גזרה עליה קריירה בתעשיית הפורנו. הדיכוטומיה ההזויה הזו בה הרוסים מהווים איום על קיומו הפשוט של הישראלי הממוצע ובו בזמן הופכים לקורבן להשפלה ולעג היא תוצר של כשל בניסיון, או ליתר דיוק באי הניסיון, להטמיע את ערכי התרבות שהביאו עימם מאמא רוסיה בבליל המבעבע של החברה הישראלית.

שחקנים מוכשרים כמו אניה בוקשטיין ופליטי ריאליטי עם פוטנציאל ליותר מ-15 דקות דוגמת ליאון שניידרובסקי, אולי ממלאים את הרובריקה של שנת העלייה בטפסים הממשלתיים, אבל המבטא המלוטש, הבחירות המיינסטרימיות וההתמזגות המוחלטת שלהם ושל דומיהם, הופכים את הרוּסיות ל"קטע" שלהם ולא לאישיו המרכזי. מי שבוחר לשמור על ר' מתגלגלת ולא גרונית, ממשיך לקרוא בשפת המקור וקונה כרטיסים למופע המשותף של פיליפ קירקורוב וצביקה פיק, יכול מבחינתם של יותר מדי אנשים שנולדו כאן, ללכת קיבינימט, או לרקוד בסמטאות הבורסה לצלילי רחמנינוב – כמובן, לא לפני שהוא ייתן להם מרשם.