פאקינג אחרת

ציפי "פאקינג" לבני תהיה ראש ממשלה אחרת. מה לעשות, היא חברמנית – יודעת לתופף, לא מתביישת לדפוק כניסות גמלוניות, נותנת בראש, קרחניסטית בדם. הקדנציה שלה תהיה קצבית יותר, הסלקציה במועדונים תהיה אפקטיבית, הדרינקים יהיו און דה האוס, הביטים ל-פנים, מיקסר דיגיטלי לכל ילד, חוק הסקראצ'ינג יעבור בקלות גם קריאה שלישית, בימים אי-זוגיים השוטרים לא יעשו עליכם חיפוש, ואם תהיו ממש טובים, ראש הממשלה בכבודה ובעצמה תפרגן לכם הופעות אורח על הגג. לצד הפנייה שלה לקהל הבוחרים הצעיר, ציפי "פאקינג" לבני לא מדמיינת לרגע שאולי היא בעצם הדודה שמביכה את הכלה בחתונה כשהיא מתחילה להימרח על הדוד הגרוש מהצד של החתן. בינינו, זה כמעט כמו להגיע לחתונה של הבת החורגת שלך ולגלות שהיא מתחתנת עם אחיך הקטן, עד כדי כך.

השבט אמר את דברו

שמחה כזו לא נראתה מזמן בעיניו של האסיר מספר אחת, הרוצח המתועב בתולדות מדינת ישראל הדמוקרטית, האיש שיושב מאחורי הסורגים בכלא רמון. שמחה כזו לא היתה בעיניו מאז שהתייחד בדרכו שלו עם אשתו, מאז שנולד להם היורש, מאז הארבעה בנובמבר 95', מאז היארצייט האחרון, מאז שניקה את שיניו בחוט דנטלי, מאז שעשה ביד בפעם האחרונה, מאז שהצליח להעלות בראשו רצף מספיק מרשים של מילים שיוכלו לשמש את הפרק החדש באוטוביוגרפיה של עצמו, מאז שהוא חלם על הרגע המדויק שהתחיל ב"סרק, סרק, סרק" ונגמר בחלום שהתגשם לו. אחיו מתחתן עם בתו החורגת – חגיגה. עורך הדין שלו יתבקש להיות הבסט מן – חגיגת. אז הכינו את הצ'קים, הברכות, גן האירועים, הקייטרינג, סידורי הפרחים, אולי אפילו את די.ג'יי ציפי לבני, כי שמענו שהכלה "מעריצה את יגאל" ונראה ששבט עמיר-טרימבובלר לא מתכוון לעצור פה. נו, העיקר שהכל נשאר במשפחה בין "סרק, סרק, סרק" ל"מקודשת, מקודשת, מקודשת".

סוויט סיקסטי

אם הסופרבול היה מתקיים בישראל, סביר להניח שאיכשהו היינו מצליחים לשבש אותו. הפלייבק של ההמנון היה נדפק, הגשר בירקון היה מתפרק, האבטחה היתה נרדמת בשמירה לצלילי "סרק, סרק, סרק", הפל-קל היה מתרסק באמצע שיר של שרית חדד, שרית חדד סתם היתה עולה לבמה – תחליטו לבד. אבל בארצות הברית הסופרבול ה-43 היה אקסטרה לארג' עם שלושה סימני קריאה (!!!XL). הנה, תראו: נשבר שיא הזכיות לקבוצה כשהסטילרס הביאו הביתה תואר שישי, ההכנסות מפרסום (שלושה מיליון דולר לספוט של 30 שניות) עמדו על 261 מיליון דולר, קולה המרטיט של ג'ניפר האדסון על רקע הטרגדיה המשפחתית שפקדה אותה וברוס ספרינגסטין נתן שואו שלא מהעולם הזה בגיל 60.

המקבילה הישראלית לסופרבול, נניח גמר גביע המדינה בכדורגל, היתה מציגה את להקת אפרוחי חדרה, הרקדניות של אתי פולישוק עם חישוקים, הלהיט האחרון של קובי פרץ בפול ווליום במחצית, וכמובן, דילמה קיומית לגבי זהות ההימנוניסט התורן בין נינט לדנקר, חלילה לא שניהם ביחד. שלום חנוך על תקן ספרינגסטין? עזבו, הצעירים לא ממש בקטע שלו וגם הרוק העברי מת - מה, לא שמעתם? מקסימום תביאו את ציפי "פאקינג" לבני, היא כבר תשלהב את ההמון.