יש חיים אחרי הספיץ' של הנעל

שני מיליון אמריקאים שאם הוא יפקס את מבטו הוא יצליח להביט להם בלבן של העין. מחיאות כפיים קצובות וזעקות היסטריות בעוצמה מצטברת של לפחות 120 דציבלים. מאות מיליוני צופי טלוויזיה שבוחנים כל קמט על המצח, כל שערה על החליפה, כל ליפסוס שלא בא. והוא – אפילו לא מגרד לו בעמוד השדרה. קבלו את הנואם הגדול של השנים האחרונות, ברק אובמה. איזה ספיץ'. איזה שפיץ. הפעם הוא בחר בסגנון הפרקטי, לא עוד סלוגנים מפוצצים שהוא שוטף בהם את המוח בסגנון "כן, אנחנו יכולים". כלכלה, אחדות, חירות, טרור, האבות המייסדים, מנטרה אחרי מנטרה.

שמישהו ישתיק את יונית

פה ושם הפריעו לשטף הדיבור שלו המתורגמנים מערוץ 2 (לא צריך עצומה של 3,000 איש כדי להבין שהפעם יונית לוי באמת הצליחה להרגיז) ומערוץ 10 (יעקב אילון השתדל לא להזיק – ותודה לכתוביות). פה ושם הילדות החדשות של הבית הלבן השתעממו (אפשר לדלג על השערורייה, מפאת גילן הצעיר). פה ושם ההתרגשות גרמה לאובמה לגמגם (אומרים שהשופט גרם לכך). אבל טקס ההשבעה של אובמה – על אף שלא התעלה על נאום ליל הבחירות שהמתח וחוסר הוודאות גרמו לו להגיע לטופ של הטופ – עדיין ייחקק כרגע טלוויזיוני היסטורי ומרגש, על רקע הקילומטרים המאוישים ועל רקע התקווה החדשה ותחושת הביחד העולמית שנראה כי לא היתה כזו מעולם. אחרי הנאומים העילגים של ג'ורג' בוש (ובהשאלה משלמה שרף: אחרי הספיץ' של הנעל) הגיע לאמריקאים פיצוי הולם.

קרחנה בבית הלבן

וכשנגמרו לאובמה המילים, צצו להן אלפי מילים של אמנים והתחילה הקרחנה. מי שלא ראה אמש את שמחת הבית הלבן, לא ראה שמחה מימיו. בזה אחר זה, בשם האפליה המתקנת, עלו לבמה בעיקר אמנים בעלי גוון עור זהה לזה של אובמה. אפשר לפקפק ביכולותיו כנשיא ולתהות על קנקנו עד מחר, אבל מתי לאחרונה ראיתם נשיא או ראש ממשלה נבחר בישראל שנותן תצוגת תכלית של נענוע ראש וחשיפת שיניים צחורות לצלילי יו-2?

אובמה יודע לחגוג את הנצחונות שלו, אובמה יודע לתת בראש, אובמה עושה חשק לשכב עם הפקידה הכי מכוערת בשגרירות ארה"ב כדי לזרז את הגרין קארד. אלוהים, אובמה הוא דיג'יי. הפריימריז של קדימה נגמרו בזיוף "בתקווה" של ציפי לבני. שאר המפלגות הסתפקו בהמנוני מפלגה שחוקים ובג'ינגלים שיודעים מה זה פטיפון. ושימון? בטח הצטלם עם ליאו דיקפריו או אורן זריף. כן, אנחנו יכולים לדרוש מהמנהיגים שלנו לעדכן את האייפוד. לא, אנחנו לא יכולים להתחרות בשואו האדיר של אובמה – נשיא שחור ראשון. ואפילו מגניב.