שלומי טוב. ושלומכם?

שלומי אלדר. לא טרנדי. אנושי. גיבור מלחמה. האיש שיציל את ההסברה. האיש שנתן קונטרה למבצע הקש בגג ושאר מסדרונות הומנטיריים פתטיים שרק מבליטים את הקושי האמיתי שלנו להביט בלבן שבעיניהם של כל החפים מפשע שנקברו תחת ההריסות בעזה. ושוב, שננו היטב את השם שלומי אלדר, כתב "חדשות 10", ושלחו לו פרחים בקנה והפריחו יונים של שלום. הוא סמל המלחמה שכולנו נרצה לזכור, הרבה יותר ממח"ט גולני שחזר פצוע לשדה הקרב. זה התחיל בעובדה שהוא היחיד שטען כי בזמן שחיל האוויר מתהדר ב-98 אחוזים, ההרוגים הם פלסטינים.

וכאילו לא הספיק לשלומי אלדר, הוא העלה על רמקול את אבו אל-עייש, רופא פלסטיני שעובד בתל השומר וסורוקה בשגרה, אבל בחירום שכל את שלוש בנותיו כתוצאה מהפגזה של צה"ל. ולחלוחית של דמעה נתלתה בעינו. וההתרגשות ניכרה בגרונו. והרמקול הישראלי זעק בפלסטינית, "צה"ל הרג את הבנות שלי! למה?". ושלומי אלדר בחר שלא לנתק, אלא לשתף ולהמחיש את הכאב של הצד השני באקט נדיר באצילותו.

תדע כל אם פלסטינית כי היא חייבת להיות חברה של שלומי אלדר כדי לקבל אמבולנס אם בנותיה נהרגות תודות לחיסול ממוקד יותר או ממוקד פחות. אין ספק; הפעולה של שלומי אלדר מנעה קורבנות נוספים, והרי המציל נפש אחת (בישראל, בעזה, בניקרגואה, מה זה משנה) וכו'. לכאורה, מדובר ברגע מאוד נקודתי וחסר משמעות – יהיו שיאמרו פופוליסטי ויהיו שיאמרו בדיוק להפך – שאינו משקף ולו חצי דבר, לא מראה שהתקדמנו, שהפנמנו, שהתפכחנו, שעברנו תהליך האנשה זריז. לא היינו צריכים את הרגע הזה בשביל להבין שיש ביננו גם אנשים כאלה, הרי מספיק ללכת לכל ההפגנות בכיכר רבין בכדי להבין את זה.

הרגע של שלומי אלדר הוא למעשה רגע של אוכלוסיה שלמה על פרשת דרכים שעומדת ותוהה – פנינו לאן. אם בגלל שיחת טלפון שנקלטה בשידור חי פתחו את המעברים וחילצו פצועים עזתיים, מדוע לא עשו את זה קודם עם אנשים ששלומי אלדר לא מופיע אצלם בחיוג המהיר. אז כן, שלומי טוב. הוא טוב לישראלים וטוב לפלסטינים. אבל אתם, בכירי צה"ל ומדינאים שמקישים ויורים, מה שלומכם?