חזיז ורע"ם

True BALAD

המפלגות הערביות חייבות להתקין לעצמן צלחת לוויין מעל הנרגילה או הפינג'ן, תלוי מה קרוב יותר למנהרה, כדי לצפות בסדרת הערפדים "True Blood" ולהזדהות עימם. בדיוק כמו הערבים הישראלים, גם הערפדים שם רוצים שינוי, רוצים שבני האדם האמיתיים יתייחסו אליהם כשווים אל שווים, רוצים לפתוח את הפה מבלי שמישהו יקפוץ עליהם עם קולר ומחסום, רוצים דם אמיתי - לא בגלל שהם רוצים לחקות את מה שאנחנו עושים בעזה או הערפדים המוסלמים עושים לשדרות, אלא כדי שהם יוכלו להמשיך להתפתח כקהילה או מגזר או מה שזה לא יהיה. וואלה, זה כבר באמת נשמע מפחיד. מה, לא שמתם לב שיש לאחמד טיבי וואחד ניבים?

ישרא-גלוב

אילו היתה לנו הסברה טובה, כזו שתהיה מסוגלת להוציא מהעילגות של ברק ולבני משפט אחד טוב עם התחלה, אמצע וסוף – כזה שיוכל להישמע הגיוני באוזניהן הערלות של אומות העולם – היינו יכולים כבר מזמן לצאת מעזה עם כמה תמונות שבעיני מנהיגינו יהיו לתמונות הניצחון ובעיני מנהיגי החמאס יהיו כסמל להשפלת הציונים. אבל אין לנו הסברה. והשבוע, גם ללא מסע יחצני אינטנסיבי ברחבי העולם וללא סיכוי של ממש (הימרו על האיטלקי, אחריו על הצרפתי), הצליח איש אחד, ארי פולמן, להשמיע בנאום הניצחון בגלובוס הזהב את המילה 'תינוקות' מבלי שמדינת ישראל תיאלץ לבלוע את הרוק לאחר מכן ומבלי שתינתן תחושה כי המסרים הלאומיים נכפו על לוגמי הקוקטיילים של השטיח האדום. תנו ללבני וברק את מיקרופון ההסברה על "ואלס עם באשיר" ואל תתפלאו אם הוא יהפוך פתאום מסרט אנימציה לסרט מצויר. תנו לפולמן לתת גב מילולי להריגת אלף פלסטינים בעזה וזה יישמע כמו מחול.

כשהמוזה רועמת

משום מה, לכולם בוער בימים האחרונים לרחם על יונית לוי. המאמי הלאומית, גרסת החדשות, הפכה לשיחת היום בעל כורחה אחרי שלכאורה נטלה צד במהלך שידור. ראשית, בניגוד לקלישאה הרווחת שלפיה עיתונאי חייב להיות נייטרלי, בזמן שעיתונאי מדבר עם גורם חיצוני שמייצג עמדה מסוימת עליו לתת קונטרה לאדם שניצב מולו, כלומר במידה מסוימת לנקוט עמדה הפוכה. לא רק שיונית לוי היא אחת הבחורות הקפואות ביותר שידע המסך, היא כל כך דיפלומטית שאפשר להירדם גם אם התותחים רועמים. והמוזה של "חדשות ערוץ 2" כל כך שותקת בדרך כלל עד שיש ספק לגבי שליחותה העיתונאית, בניגוד לקונצנזוס החיובי שעומד מאחורי גאולה אבן או יעל שטרנהל. אז אל תרחמו על יונית. עד שסופסוף כמה צופים מצאו בה רגש ואופי, היא צריכה להיות מוחמאת מזה.

באמא שלך

להישבע בסבתא הלבנה. להישבע בדגל. להישבע במקדונלדס. להישבע במרטין לותר קינג. להישבע במנת המשכל של ג'ורג' דביליו בוש. להישבע בבייבל. להישבע במזוזה שעל משקוף החדר הסגול. להישבע בסקסופון של קלינטון. להישבע במכשירי הציתות של ניקסון. להישבע בזקנקן של לינקולן. להישבע בדולר של פרנקלין. להישבע ברצח של קנדי. להישבע מול 300 מיליון זוגות עיניים שמלאות בתקווה שהנשיא השחור הראשון שלהם יעשה את השינוי בכלכלה, בעירק, בנוגע לחרדות התהומיות מפני זרועותיו של אוסמה בן לאדן. רק אצלנו מחכים שתבוא כבר הכאפה. נו, שתבוא.