אסקייפ - יש לאן

אם לא שמתם לב, מבצע "עופרת יצוקה", מלחמת עזה, אש בדרום וקטיושות בצפון הם עדיין חלק חי ובועט מחיינו. אומנם בבועה התל אביבית הנוחה והמרופדת אפשר להרגיש אותם בדציבלים נמוכים ובוויברציות מינוריות, אבל נדמה שבימים האחרונים, לא רק לוגמי הלאטה ומלעיטי הסושי מצויים באס"ק. הברנז'ה, התקשורת ואפילו ההתאחדות לכדורגל נכנסו לחזל"ש מתוזמן היטב.

רק בשבוע שעבר, הורידה "ארץ נהדרת" את המסך והשאירה אותנו לצקצק בלשוננו אל מול שידורה של המתחרה המזדנבת "שבוע סוף", ופתאום, ראו זה פלא, עולם כמנהגו נוהג, שימי ופילוס עלו על מדים והתגייסו להרמת המורל הלאומי, בשבקין ומגן הדוד האימתני שלו מתקמבקים על האי, וכדורגל משחקים שוב תשעים דקות (לא כולל התראות צבע אדום באמצע). גם הברנז'ה, שהרכינה ראש בדומיה לדקותיים סמליות, שבה השבוע בתנופה עם אירועי ההתמנגלות שכה חביבים עליה. הסלבס המקומיים, פקדו את הקוקטיילים וההקרנות, שוחחו ביניהם בפנים חמורות סבר על "מה יהיה" ועל "המצב", אבל לא שכחו לחשוף טורי שיניים בוהקות לפפראצי ולדבר על חשיבות המשך היצירה והאמנות בימים קשים שכאלה.

קייס נאשף וקלרה חורי, מכוכבי הדרמה "פרשת השבוע", החליטו להחרים את הפרמיירה שנערכה לה השבוע משום שחשו כי אין זה הזמן והמקום לחגיגות. תהיה דעתכם אשר תהיה על המצב בעזה ועל החלטת השניים, כך, ורק כך מפגינים סולידריות. בואו נשלח את רן דנקר למקלט ואת נינט ל"קולה של אמא" וכך נשקיט את מצפוננו על השגרה שאימצנו חזרה בכזו חדוות לוחמים.

הבעיה האמיתית אינה טמונה בנורמליזציה אליה מנסות התקשורת והתעשייה לשוב, אלא בזגזוגים הבלתי פוסקים לעיתים להכעיס, בין שגרה למלחמה, בין הזדהות להתעלמות ובין יונית לקיציס. אם תשאלו אותי, אסקפיזם היא מילת המפתח בכל עת מלחמה ומרקע הטלוויזיה צריך להסב לנו הנאה, צחוק ורגש על בסיס קבוע, לצד מינון סביר של מציאות, כואבת ככל שתהיה. שחוק ודמע התקיימו במחוזותיהו בכפיפה אחת מאז ומעולם, זוהי המציאות שלנו, המהות שלנו והשפיות שלנו, הזויה, אך שרירה וקיימת.

אם גורל אכזר יכה, ומחר בבוקר נתעורר לבשורות איוב על מות חיילים בקרב, יתהפכו שוב היוצרות בשבריר שניה ובמקום אסי כהן אוכל קרטונים במדי גבי אשכנזי תקבלו את נאומי האפוקליפסה של רוני דניאל ובמקום דואר האי, יחכו לנו בתיבות צווי 8 שיגייסו את בני הזוג למילואים ואותנו לעמידה איתנה מאחורי תושבי הדרום. נתראה בהפוגה הבאה.