משחקי הכס: "המועדפת" מפרק לגורמים את בית המלוכה הבריטי

 

יורגוס לנתימוס הוא אחד מהבמאים הכי מעוררי מחלוקת שפועלים בעשור האחרון. הבמאי היווני הפך לאחד הבמאים הכי מוערכים ע"י מבקרי הקולנוע אבל לכזה שגורר תגובות קשות על סרטיו, שמאופיינים בגרוטסקיות ושנאה מופגנת לבני אדם וכן לערכים השונים שלהם.

 

אחרי שפירק לחלוטין את נושא הזוגיות ב"הלובסטר", עובר לנתימוס לעסוק בבית המלוכה ובפוליטיקה ב"המועדפת", סרט תקופתי קומי, שיחד עם "רומא" מוביל במספר המועמדויות לאוסקר הקרוב עם לא פחות מעשרה מועמדויות.

 

 

 

הסרט מתרחש בימי מלכותה של המלכה אן (אוליביה קולמן), שבעקבות מחלת השיגדון מוצאת את עצמה מרותקת למיטתה לפרקי זמן ארוכים,מה שמוביל למצבי רוח קיצוניים וכן להתקפי חרדה ופרנויה וזאת בזמן של במצב פוליטי מסובך שבו צריכה הממלכה לקבל החלטה עם להעמיק את המלחמה עם צרפת או לחתור לשלום ולקבל החלטות כלכליות קשות.

 

שרה (רייצ'ל ווייס), הליידי ממרלבורו, היא האדם הקרוב ביותר למלכה, אשת סודה וכן המאהבת שלה. היא ומנצלת את אהבתה של המלכה וכן את חוסר היכולת שלה לתפקד כדי להשפיע עליה לקבל את ההחלטות שהיא תופסת כנכונות וכן לחזק את מעמדה.

 

כשאביגיל (אמה סטון), משרתת במטבח וקרובת משפחה של שרה, מקבלת הזדמנות בתור העוזרת האישית של הליידי היא מתחילה לחתור תחתיה ולהפעיל כל מניפולציה אפשרית כדי להזיז את שרה הצידה ולהפוך להיות יד ימינה המועדפת של המלכה.

 

 

מלחמת האגו והמוחות המתפתחת בין אביגיל לשרה היא הלב של התסריט שכתבו דבורה דיוויס ושכתב טוני מקנרמה. זו עבודתם הבולט הראשונה. דיוויס כתבה את התסריט לפני כ-20 שנה אלא שאז נטען שסרט שבמרכזו עומדות שלוש נשים ולגברים אין חלק משמעותי בו אין קהל. עידן ה-METOO הכשיר הקרקע להפקת הסרט וטוני מקנרמה שכתב את התסריט בהתאם.

 

בכל מה שקשור למבנה ואדיקות התסריט וכן בדיאלוגים שלו התסריט של השניים טוב והוא גם נע יפה על הקו של התקופה בה וכן לרלוונטיות שלו כיום. עם זאת, בניית הדמויות לוקה מעט בחסר אך למזלם, הסרט נהנה מתצוגות משחק אדירות שהופכות את הדמויות להרבה יותר מעניינות.

 

רייצ'ל וייס עושה עבודה מעולה בתפקיד שרה, אישה מחושבת וקרה, ששולטת במלכה (וכתוצאה מכך בממלכה) ביד חזקה ולא נכנעת לאיום העומד מולה.

 

אביגיל, שיותר מכל רוצה להיות שוב בת אצולה, לא בוחלת באמצעים ומוכנה לעשות הכל כדי לחזור לשם, כולל לבגוד בבת משפחתה ולהשתמש בגופה כדי לתמרן גברים (שאגב מוצגים כטיפשים לחלוטין בסרט) אמה סטון עושה כל מה שהיא יכולה עם דמות אכזרית אך חסרת כל עומק מעבר לזה מה שהופך אותה לשטחית, בטח ביחס לדמויות המרכזיות האחרות. עם זאת, יכולת התמרון שלה בגברים מוסיפה המון צבע לסרט ואף מובילות לאחד מהשיאים שלו - סצנת ליל כלולות משעשעת אך גם עצובה ואכזרית במיוחד.

 

אבל עם כל הכבוד לרייצ'ל וייס ולאמה סטון הנהדרות, לסרט הזה יש מלכה אחת (תרתי משמע). קולמן מייצרת דמות גרוטסקית של מלכה קפריזית שקל לתמרן, אך לא בשל טיפשותה אלא בעיקר בגלל הצורך הכפייתי שלה באהבה.

 

החיבור לארנבים (להם משמעות עמוקה יותר מזאת שנראית לעין) מתפקדים כמעין תחליף עלוב לילדים שכל-כך חסרים בחיים שלה וכן האנושיות שהיא מגלה ברגעים מסוימים בסרט גורמים לה להיות הדמות היחידה שאפשר להזדהות איתה, גם ברגעים בהם היא מתגלה ככוחנית ואכזרית אף יותר מהדמויות שנלחמות על "ליבה". המועמדות לאוסקר של שלושת השחקניות מוצדקת, אך רק במקרה של קולמן ראוי שזה ייגמר בזכייה.

 

במאי הסרט, יורגוס לנתימוס, תמיד היה קולנוען עם פוטנציאל אבל בעיניי הוא לא הצליח לממש אותו עד כה. "שיניי כלב" היה סתמי, "הלובסטר" הפך לאחד הסרטים השנואים עליי ו"להרוג את אייל קדוש" היה מלא בכל-כך הרבה שטויות שקשה לקחת אותו ברצינות. מלבד להיותם אכזריים, וולגריים, סוטים ושחצניים סרטים אלה היו גם מאוד לא נגישים לצפייה ומתחכמים יתר על המידה. בנוסף, סרטיו של לנתימוס הלכו רחוק מדי בשם הזעזוע והפרובוקציה, גם עם זה על חשבון העלילה.

 

גם "המועדפת" הוא סרט אכזרי, וולגרי סוטה ומלא בהומור שחור שמביא משב רוח רענן לז'אנר הדרמות התקופתיות הדידקטי והמשעמם. עם זאת, גם הפעם לנתימוס מותח את החבל יותר מדי ומבקש לזעזע עם התעללות סדיסטית בדמויות שלו, עד שבסופו של דבר אנחנו הופכים אדישים להתעללות הזו. התעללות היתר הזו חוזרת בכל סרטיו של לנתימוס והאמת שקשה לדעת אם הוא עושה את זה בשם הפרובוקציה או כי הוא באמת ובתמים נהנה מזה.

 

מילה טובה מגיע לצלם הסרט, רובי ראיין שמצליח להבליט את הפער הגדול בין הוד והדר של בית המלוכה לכיעור של האנשים שחיים בו. תחושה שמתחזקת בזכות התפאורה, עיצוב התלבושות, העיצוב האומנותי ששווים אוסקר.

 

למרות הטון הקומי המובהק בסופו של דבר "המועדפת" הוא סרט עצוב על שלוש נשים שהתקופה, המעמד ואף המגדר הביא אותם למצב בו הן הפכו ללא אנושיות. הסיום המבריק של הסרט שם את הדברים באור הנכון ומזכירה לנו שבסופו של דבר שלושתן הן קורבנות, גם של הנסיבות אבל לא פחות אחת של השנייה.

 

ציון: 4 כוכבים