"הרופא הטוב" זו לא סדרת טלוויזיה, זה שיעור לחיים • ביקורת

לא פשוט לראות בטלוויזיה דברים שמזכירים לך את החיים שלך. ועדיין, יש משהו מנחם ב"הרופא הטוב". כאחות לילדה עם אוטיזם, אני לא רק מזדהה עם סיפור חייו של ד"ר שון מרפי, ועם הדמות שלו, אלא גם עם אופן ההצגה שלו בסדרה. שון חכם מאוד, כפי שאפשר לראות בזיהוי הכמעט בדיוני בראשו למחלות ולבעיות רפואיות - תרשימים צבעוניים שנותנים לנו המחשה של כניסה לראש של אדם על הספקטרום, מה הוא רואה ומרגיש.

קווי הדמיון לא עוצרים כאן. היא בת 15, שון בן 25, פיזיולוגית הם במקום הנכון, אבל מבחינה רגשית, הם צעירים יותר - מה שמתבטא בחיבור לאנשים שנמצאים איתם ביומיום. שון מוקף בחבריו להתמחות, כולל ד"ר גלסמן שמשמש כמעין דמות אב עבורו, מגיב כמו ילד קטן במצבים בהם לא הולך לו כמו שרצה' צועק, מביע כעס ומגיב לא בצורה בוגרת. המתמחים סביבו מנסים לגלות הבנה אבל לא תמיד כולם נחמדים, וחלקם רוצים להתנכל לו ולגרום לו לעזוב את המחלקה.

שניהם צריכים לאחוז במשהו בכדי לווסת את החושים שלהם. במקום טושים וחוברות צביעה במקרה שלנו, אצל שון זה בא לידי ביטוי באמצעים שחוזרים על עצמם בשתי העונות, המבטאים את ההפרעה שלו. כשהוא רוצה להתרכז הוא מחפש את הצעצוע, סכין מנתחים שיש לו עוד מהרגע שאחיו נתן לו, פשוט אוחז בה ונרגע. בנוסף, הוא חייב סדר מסוים בדירה ושהכל יהיה במקום, אחרת זה גורם לו אי שקט. אנשים על הספקטרום האוטיסטי, ואת זה חשוב לדעת, לא צריכים יותר מדי בשביל להיות בשלווה.

לכל מי שהצטרף אלינו לעונה השניה, נרענן את זיכרונכם לגבי העונה הקודמת. "הרופא הטוב" זו סדרת דרמה מבית היוצר של "האוס" (דויד שור) ובעצם כל פרק במהלך הסדרה מלווה סיפור אחר של פציינטים בבית החולים. בכל פרק, מלבד הפציינטים נמצאים אנשי הצוות הרפואי ומכריהם של דמויות הסדרה, אך יש התמקדות בדמות הראשית - ד"ר שון מרפי (פרדי היימור), מנתח צעיר על הספקטרום האוטיסטי ובעל תסמונת סוואנט.

במהלך העונה הראשונה אנו מגלים כי הסיבה ששון לא רוצה שום קשר להוריו היא בעקבות הריגת חיית המחמד שלו על ידי אביו. בנוסף, הוא מאבד את אחיו שאליו היה קשור לאחר תאונה מצערת. מגיל קטן הוא בורח מהבית וד"ר גלסמן לוקח אותו תחת חסותו. מחוץ לחייו האישיים, שון רואה את ד"ר גלסמן בתפקידו כנשיא בית החולים סן חוזה אשר אליו שון מתקבל לתפקידו החדש - מתמחה כירורגי בעזרתו.

האתגרים של מרפי מורכבים. ד"ר מלנדז, ראש המחלקה, לא מאמין בשון ובחוכמה שלו וכל הזמן מנסה להכשיל אותו ב"מבחני אמון", כמו הפעם שבה נתן לו תפקידים זוטרים בניתוחים. בדומה לכך, גם לא מעט אנשים סביבנו בישראל אינם נותנים את אמונם בקלות באנשים עם אוטיזם, ורואים בהם מכשול. הסדרה לעומת זאת נותנת לנו מבט כולל של החברה על אנשי הספקטרום, גם מהצד השלילי כמו ד"ר מלנדז - וגם מהצד החיובי כמו ד"ר גלסמן.

הדבר היפה באנשים על הספקטרום הוא שהם לא מסוגלים לשקר. במהלך הסדרה בכל רגע שבו שון זיהה עניין רפואי שלא העזו לדבר עליו, הוא אמר זאת בלי פילטרים - ולא עניין אותו מי בחדר, גם אם אלה רופאים כמוהו וגם אם זו המשפחה של המטופל. אפשר להתחבר בקלות לדמות שלו, הכנות שלה אותנטית ובאה מאמת טהורה.

היושר הוא חלק בלתי נפרד מילדים מיוחדים. אחותי תמיד תגיד את האמת ולא באמת תשים לב לסביבה. שניהם גורמים לחיוך כאשר הם מצליחים במשהו שהם רוצים, וההצלחה שלהם באה לאחר שעשו הכל בכדי להשיג אותה, ולא נעזרו בסביבה שלהם.

הרופא הטוב - זו אכן סדרה שקל להתאהב בה, גם כשיש המון דמויות בסדרה ונותנים לכל אחת זמן מסך, ובטח כשהעיניים נודדות אל שון, צופות בהתקדמות בחייו, ומייחלים להצלחתו.

הסדרה משודרת כל יום רביעי בהוט ונמצאת ב-VOD