זהירות - מוצר שבור: "מיסטר גלאס" הוא אכזבה עצומה

מ. נייט שאמלאן הוא כנראה אחד השמות הכי מעוררי מחלוקת בהוליווד. הבמאי, שהתפרסם בזכות המותחן פורץ הדרך "החוש השישי", הפך לשם חם בהוליווד בזכות "בלתי שביר" ו-"סיינס". אלא שאז הגיע רצף של כישלונות קולנועיים קולוסליים ביניהם "העולם האחרי", "הכפר" ו-"איירבנדר" שהפכו אותו לאחד הבמאים המושמצים בהוליווד.

בדיוק שנראה שהקריירה של שאמלאן הולכת להיגמר הגיע מותחן האימה האפקטיבי "הביקור" ולאחר מכן "ספליט" המצוין שהחזירו את שאמלאן לעניינים ומיצבו אותו כבמאי שלטוב ולרע, אי אפשר להישאר אדיש לסרטיו. היום (ה') עולה לאקרנים "מיסטר גלאס", אחד הפרויקטים הקולנועיים הגדולים בקריירה של שאמלאן.

העלילה (עד כמה שאפשר להתייחס אליה בלי ספוילרים כבדים) מתרחשת אחרי אירועי "ספליט", קווין וונדל קראמב (ג'יימס מקאבוי), ושאר האישיויות החיות בגופו, חוטפים חבורת בנות כדי לעורר שוב את "החיה" - האישיות העל-אנושית החיה בגופם.

דיוויד דאן (ברוס וויליס), גיבור "בלתי שביר", רודף אחרי "החיה" מה שמוביל למפגש אלים שבסופו הם נאסרים ועוברים לטיפול במרכז טיפולי למשוגעים, שם נמצא גם אלייז'ה פרייס (סמואל ל. ג'קסון) הידוע גם כ"מיסטר גלאס". במהלך שהותם במקום השלושה פוגשים ד"ר סטייפל (שרה פאולסון), מתמחה בטיפול במטופלים שמאמינים שבדומה לדמויות מחוברות קומיקס, יש להם כוחות על.

"מיסטר גלאס", שמחבר בין שניים מסרטיו הגדולים של שאמלאן - "ספליט" ו"בלתי שביר", נבנה כאירוע קולנועי גדול אבל לצערי מדובר בסרט רע. שהדברים הטובים בו הם מעטים לעומת הבעיות העצומות שלו.

אחת הבעיות המרכזיות של "מיסטר גלאס" היא העובדה הפשוטה שהוא פשוט לא עומד בזכות עצמו. הסרט כמעט לא מפתח או מכיר לנו את הדמויות ובונה על ההיכרות המוקדמת של הצופה איתן מה שלא מאפשר חיבור רגשי, אפילו בסיסי ביותר, לדמויות. בעוד במקרה של "ספליט" אפשר אולי איכשהו להבין את זה (שכן עברו קצת יותר משנתיים מאז שיצא) הרי שקשה להאמין שמישהו זוכר הרבה מדיוויד ואלייז'ה שכיכבו ב"בלתי שביר", שיצא לפני כ-20 שנה.

המצב גרוע יותר בדמויות המשנה החוזרות. בעוד ג'וזף דאן (ספסנר טריט קלארק), בנו של דיוויד והסייד-קיק נשארת פחות או יותר הגיונית את הדמויות האחרות קשה לקנות כאמינות.

גברת פרייס (צ'רליין וודארד), בתפקיד אמו של אלייז'ה. נשארה אם דואגת ולא נראה שהעובדה שהבן שלה הוא ארכי-נבל שהרג מאות אנשים מפריעה לה. גם קייסי קוק, שנחטפה בסרט הקודם על ידי קווין והייתה לניצולה היחידה מאותה חטיפה, כתובה בצורה רעה. במקום הבעיות שאפיינו אותה בסרט הקודם ויכלו ליצור דמות מעניינת שאמלאן בוחר הופכה לקלישאה של אישה יפה שיכולה לעזור לגבר אלים. בכלל, התסריט לגמרי מעדיף לעשות לנו שיעור קל בהיסטוריית הקומיקס על חשבון פיתוח הדמויות והעלילה עצמה ובמקום הסברים על המניעים של דמויות כמו קייסי אנחנו מקבלים הסבר למה זה שואודאון.

למרות הבעיות הרבות יש ב"מיסטר גלאס" כמה דברים חיובים. הצילום, עליו אחראי מייק ג'יולקיס ("זה עוקב") מרגיש מאוד מגובש ומוסיף המון לסרט וג'יימס מקאבוי, שחוזר ומגלם 24 דמויות שונות מקבל כאן כמה רגעים מאתגרים יותר מבחינת החלפת הדמויות שלו ועושה גם הוא עבודה מעולה. גם דמותה של ד"ר סטייפל היא תוספת יחסית נחמדה, לא עמוקה או מורכבת מדי, אבל בזכות המשחק הנהדר של פאולסון היא עובדת.

ומה עם הטוויסט אתם שואלים? ובכן כמו בכל סרט של שאמלאן ויותר מתמיד הוא מרגיש מאוד מאולץ. מפתיע? כן, אבל נדמה שמדובר בטוויסט שנמצא בעלילה רק בשם הטוויסט ולא בהכרח כי הוא עוזר לסיפור.

בשורה התחתונה, "מיסטר קלאס" הוא לא רק אכזבה עצומה ביחס לציפיות אלא פשוט סרט לא טוב. הוא לא נגיש לקהל שלא ראה את "בלתי שביר" ואת "ספליט" הוא גם לא ממש עומד בזכות עצמו וסובל מבעיות תסריטאות קשות.

ציון: 2 כוכבים