דוד המלך: דודו פארוק הוכיח שהוא האמן הכי מעניין בישראל

הרבה אנשים התחילו לדבר בשבוע האחרון על הסוף של דודו פארוק. הכוכב, שבשבוע שעבר פוצץ לא פחות משני ראיונות תקשורתיים, החל לחטוף ביקורות קשות, והפעם לא רק מהורים לילדים שלא ממש אוהבים אותו אלא גם מהתקשורת, שברובה החליטה לצאת נגד הכוכב שהיא עצמה המליכה ולנסות "לחשוף" אותו ולהראות שהוא לא יותר מגימיק חולף.

אם נשפוט לפה ההופעה, אמש בהאנגר 11 תל אביב, הרי שלא רק שהסוף רחוק מאוד אלא בדיוק ההפך - דודו פארוק רק מתחיל להתחמם ונראה שהוא לא מתכוון ללכת לשום מקום בקרוב.

כבר עם תחילת הערב היה אפשר להרגיש שמשהו גדול הולך לקרות בהאנגר. התפאורה המרשימה יחד עם שלל הפעילויות בכניסה (כולל מכונת מזל של דודו פארוק, בה אפשר לזכות בקונדומים מטעם החברה המאמצת R3, סטיקרים וכו') היו ברמה גבוהה מאוד, ועזרו לקהל להיכנס לאווירה ולהעביר את הזמן עד תחילת המופע.

בסביבות 22:00 עלה דודו פארוק לבמה, או יותר נכון ירד אליה - הכוכב ירד מלמעלה באומגה בזמן שהוא שר את "שושבינה" ולגופו מחובר דילדו/בלון בצורת איבר מין גברי ענק. הפתיחה המאוד חצופה ואמיצה הזו הייתה התחלה של ערב שלם שכולו בסימן אומץ.

אחרי הפתיחה המשיך דודו עם הלהיט "ארמני", שזכה לביצוע מקורי מוצלח מאוד, גם בגלל הכישרון הטבעי של פארוק וגם בגלל הלהקה שליוותה אותו. לאורך כל הערב פארוק הציג עיבודים חדשים לשירים שלו ועל כך מגיע לו קרדיט. הביטים המעולים אמנם היו חסרים, אבל העיבודים המיוחדים ברובם סיפקו את הסחורה בגדול והפכו את ההופעה למרעננת. הבחירה הזו מעידה על הרבה כישרון וביטחון עצמי ובעיקר על אומץ, שכן לא לכל אמן יש אומץ להגיע להופעה ראשונה בסדר גודל שכזה ולוותר על הביצועים שהקהל מכיר לטובת ביצועים מקוריים.

אגב הופעה גדולה ראשונה, לא היה אפשר לזהות כלל סימני לחץ אצל הסופרסטאר, שנראה נינוח מאוד על הבמה. כמות האנרגיה המטורפת שהוא מביא לבמה יחד עם ההגשות הטובות (אך הלא תמיד רציפות) והנוכחות העוצמתית על הבמה הן מהמרשימות שיצא לי לחוות ממוזיקאי ישראלי צעיר ויחסית לא מנוסה.

מעבר ליכולת לספק הופעה מרשימה, פארוק הוכיח שהוא גם מוזיקאי מוכשר כשד - הכוכב אלתר המון מילים בשירים, הגיש אותם בצורה מצוינת ואף הראה שהוא גם נגן דרבוקה לא רע בכלל עם סשן מצוין.

מילה טובה מגיעה גם להפקה שלא חסכה בהשקעה על המופע - מהאומגה איתה פתח דודו, דרך הלייזרים והלהקה המצוינת ועד לסאונד - שבאופן נדיר להאנגר 11 היה סולידי למדי.

במהלך הערב אירח דודו מספר אמנים לשיתופי פעולה - נורוז הצטרף לכוכב לבמה ויחד הם שרו את "כולם על הזין שלי" שזכה לביצוע מצוין, נורוז עלה לשיר איתו את "אחותך", אחד מהשירים האהובים על הקהל ואפילו קובי אוז הגיע לביצוע משותף ומקורי (שכולל בית שדודו עצמו כתב) ל"סמי וסומו". אך מעל כולם בלטו שיתופי הפעולה המרשימים עם יאנג בויז (בוי אצ'י ויאנג הפנר) ובמיוחד "מבחנה ואלוורה", שהיה לאחד מהביצועים הכי טובים של הערב.

למרות שדודו פארוק סיפק את הסחורה בענק, הוא לא נהנה מקהל פעיל מדי. ההאנגר היה עמוס יחסית אך לא מלא והרבה מהקהל שהגיע בא לראות את התופעה שנקראת דודו פארוק יותר מאשר לשמוע את המוזיקה שלו. התוצאה היא קהל יחסית יבש שלא ממש תרם לאווירה במקום.

את ההופעה בחר דודו לסיים עם שניים מהלהיטים הגדולים שלו - "חגורה שחורה", הלהיט הראשון שהפך להמנון טראפ ו"אלירן סבג", אחד משיריו האחרונים של דודו, ולבטח אחד המצליחים שלו, שזכה לביצוע ארוך ובלתי נשכח.

לסיום, כמה מילים על התופעה של דודו פארוק ובעיקר הסלידה שיש לחלק לא מבוטל ממנה: על העובדה שהתכנים של דודו פארוק הם מיזוגניים ואפילו גזעניים בחלקם אין עוררין - השאלה שצריכה להישאל היא איך הקהל הצעיר מפרש אותם וכאן לטעמי יש פער גדול של הבנה.

הדורות המבוגרים פשוט מסרבים להבין שאת הדור הצעיר כל השיח הזה שהם מנהלים, על מגדר או גזענות, פשוט לא מעניין. הם רואים בפארוק כבידור נטו וככזה הוא מספק להם את הסחורה בענק. התפיסה הזו, שלכל דבר יש משמעות מעבר לבידור טוב, היא תפיסה ישנה ששייכת לדורות ותיקים יותר - ומכאן בעיניי נובע הפער.

אז כן, הדור הוותיק יותר יגיד שזה עצוב שזה מה שהצעירים שומעים היום, בדיוק כמו שההורים שלהם אמרו להם על המוזיקה שהם שמעו בזמנו, ודור ה-Y ימשיך לצעוק שוביניזם, גזענות וכו' וישכחו שהם גדלו על סאבלימינל, שב"ק ס' ואמינם שגם הם לא בדיוק היוצרים הכי חינוכיים שיש - אבל אותם צעירים ימשיכו לשמוע את דודו פארוק. גם כי הם פשוט נהנים מהמוזיקה שלו, וגם כי בניגוד לאחרים הוא מדבר אליהם בגובה העיניים, דרך דמות שבניגוד למה שחושבים, רובם מבינים שהיא כזו.

ודודו עצמו? הוא ימשיך להיות הדבר הכי מעניין ומרענן שקורה במוזיקה הישראלית, וימשיך ליהנות מהערצה גדולה מצד אחד ומביקורות קשות מצד שני - אבל בגדול לא באמת אכפת לו. הוא כאן כדי ליצור את המוזיקה שהוא אוהב ולדבר על מה שהוא רוצה. יעצבן חלק מהאנשים? ובכן, כמו שאתם מתארים לעצמכם - זה לא בדיוק מעניין אותו. הוא בטח היה בוחר בניסוח פחות מעודכן, משהו שמתחיל ב"כולם על ה-" ונגמר ב"שלו"