הזדהות וחלחלה: הסיבה בגללה הסופרנוס היא עדיין הטובה מכולן

הסופרנוס ששודרה בין השנים 1999 ועד 2007 היא נקודת האפס של טלוויזיית המופת, בה טלוויזיה היא לא רק בידור אלא הופכת לתרבות ואומנות. לפניה היו תוכניות טובות ואיכותיות, אך הסופרנוס שינתה הכל. היא הייתה מופע יוצא דופן של איכות, וגילתה לעולם שטלוויזיה לא פחות טובה ואומנותית מקולנוע.

התוכנית הייתה רצועת הרוחב של הקולנוע, שלקחה את היסודות של הסנדק אבל לא העמידה במרכזו רק את דון קורליאונה ובניו אלא גם את השכנים, החברים מהתיכון והחברות של האישה. היא הרחיבה את היריעה על מהי משפחת מאפיה ומהי משפחה בכלל.

באופן שונה לטלוויזיה שראינו עד אז, היא סדרה שאין בה טוב, אין בה מוסר אמיתי. אנחנו מזדהים עם טוני ומתחלחלים ממנו, אנחנו מבינים שהוא רע מוחלט. מה שמעניין שלמרות שהוא כזה, עדיין רמת ההזדהות שלנו איתו היא גבוהה מדמויות אחרות שראינו לפניו. העומק והמורכבות הרגשית שלו והצלילה לנבכי נפשו הייתה חסרת תקדים.