הזעם על הסטנד-אפ החדש? ללואי סי קיי יש דווקא בעיה אחרת

זה לא מאוד מצחיק. זו השורה התחתונה שלי על הסטנדאפ החדש של לואי סי קיי שעלה לרשת ממש אתמול. כל כך לא ממש מצחיק, שלא בטוח שאמליץ לאנשים להקשיב לו. יש שם שתי בדיחות שאקח איתי - אחת על הצרפתים שנשמעים טיפשים כי הם מנסים לדבר אנגלית בשבילו, והשנייה על מתיחה שהוא עשה לחבר שכוללת ליפסטיק בפי הטבעת.

כל השאר, לא משהו. במיוחד שתי הבדיחות שלו שממש הרגיזו את הקהל הליברלי שפעם כל כך אהב אותו - זו שאומרת שאין סיבה להקשיב לניצולי ירי בתיכון רק כי הם ניצולי ירי, הם עדיין ילדים טיפשים, וזו שאומרת שאין לו סבלנות לנערים חסרי מגדר שמבקשים ממנו שיקרא להם 'אנחנו' במקום את או אתה. הפאנץ' שלו בשני המקרים הוא, פחות או יותר, לכו להזדיין, וזו קומדיה עצלה. אם אתה הולך נגד משהו כל כך פגיע, כדאי שיהיה פאנץ' ששווה את זה, ובכל הקטע הזה על נוער, לואי פשוט נשמע זקן ולא מחובר.

מצד שני, מאוד הגיוני שאלו יהיו קטעים בינוניים. סטנדאפיסט לא עולה ישר לסט של 45 דקות. הוא בוחן בדיחות, בודק מה עובד, משייף את הסט שלו, ולואי, כנראה, לא באמת יכל לבדוק בדיחות. אין הרבה מקומות שייתנו לו להופיע אחרי ההדחה העולמית שלו מבמות הקומדיה. מאוד יכול להיות שאלו בדיחות שהוא היה מוותר עליהם, מחדד אותן. הוא לא תיכנן שכל העולם יכיר אותן. הוא לא הקליט את ההופעה שלו. זו הקלטה בטלפון שמישהו עשה (ולראיה יש ברקע איזה מעצבן שכל הזמן צועק "כן כן זה כל כך נכון" כמו השמוק הכי נורא במועדון), וזה יצא החוצה ונשפט כאילו זה הספיישל החדש שלו. זה לא.

שאר הקטעים השנויים במחלוקת שם, שרבים מהם קשורים לפוליטיקלי קורקט, היו בסטים של לואי תמיד. יש שם קטע שלם על זה שאיזה שטות זו שאסור לקרוא לאנשים עם פיגור שכלי מפגרים. אם לשפוט על פי התגובות, כולם חושבים שבגלל קטעים כאלו הוא הטראמפ החדש, ומי שאוהב את טראמפ מת עליו ומי שלא, שונא אותו עכשיו.

לואי סיפר שתי בדיחות שהליברלים לא אוהבים. שאולי היו סולחים לו עליהם בזמן אחר. אבל זה לא זמן אחר. לואי אף פעם לא שיחק את המשחק הזה, וגם עכשיו הוא לא מוכן. אם אני כבר בחוץ, אני עושה מה שאני רוצה, הוא אומר

אבל לואי תמיד אמר דברים כאלה. כבר בספיישל השני שלו הוא מדבר על החיבה שלו למילה FAGGOT ואיזה באסה שאסור להשתמש בה. בקטע מפורסם שלו שנקרא "כמובן...אבל אולי", הוא אומר שכמובן שצריך לדאוג לילדים עם אלרגיות, אבל אולי אם אתה מת רק מלגעת באגוז, אתה לא אמור להיות בעולם הזה. באוירת הפוליטיקלי קורקט של היום היו טוענים שהוא קורא לרצח ילדים. וזה בדיוק מה שלואי תמיד יצא נגדו. ולא רק הוא. אפילו סיינפלד, שלאחרונה נהיה יקיר הפוליטיקלי קורקט כי לא הסכים להגיד את המילה 'ניגר' אפילו בצחוק, בשיחה שבה לואי וכריס רוק קראו אחד לשני ניגר, כועס קבוע על מה שנהיה בעולם הקומדיה - ואף חטף קריאות בוז כי אמר את המילה גיי ("אנחנו קוראים הודעות בטלפון בחשיבות עצמית של מלך צרפתי גיי מהמאה ה-16", הוא אמר בהופעה בקולג' וחטף על הראש).

בודק גבולות, ובודק אותם שוב

אבל ללואי יש עכשיו יתרון על כל שאר הקומיקאים - הוא מחוץ למשחק. אין סיכוי שכל מעריציו יחזרו אליו, אז הוא עושה מה שבא לו. גם הבדיחה על אותם נערים בבית ספר מרגישה כמו בדיקת גבולות. הוא מתחיל בלהגיד שבני נוער צריכים לעשות שטויות, לא לדבר בקונגרס. דעה מטופשת של זקן, אבל לגיטימית. ואז אומר שהם לא מעניינים, רק ניצלו מירי כי דחפו איזה ילד שמן לפניהם. משפט מצחיק ובודק גבולות.

לואי תמיד בדק גבולות, תמיד יצא נגד כל המוכר. הפירסום הגדול שלו הגיע אחרי צעק בתוכנית של קונאן אובריאן שהכל מדהים ובכל זאת כולנו לא מרוצים. "אנחנו מתלוננים שלוקח לטלפון שנייה לשלוח הודעה. תנו לזה רגע, זה נשלח לחלל!", וכולנו נהנינו. הוא ירד עלינו וקיבלנו את זה. אפילו את הקטע שעשה בסאטרדיי נייט לייב על כמה פדופילים אוהבים ילדים, רובנו קיבלנו, כי זה היה לואי.

ואז עלו הסיפורים עליו, והעולם נחלק לשניים - אלו שלא מוכנים לשמוע אותו, ואלו שלא בטוחים כמה נורא היה מה שהוא עשה. ולואי נעלם. ואז הוא עשה את מה שהכי הגיוני שלואי יעשה: הוא חזר להופיע, ובעצם אמר לקהל, 'אני חוזר. תחליטו אתם אם בא לכם לשמוע אותי. תחליטו אתם אם אתם מסכימים עם מה שהפולטיקלי קורקט והליברלים בטלויזיה טוענים שאתם צריכים להרגיש, או שאתם חושבים שהמקרה שלי מאפשר לי לחזור'. הוא גם מתייחס לזה בהתחלה: הפסדתי 35 מיליון דולר ביום, הוא אומר ובעצם שואל - אתם תחליטו אם נענשתי מספיק.

והליברלים, לפחות כמה מהם, אלו שכותבים בטוויטר, כועסים. כי הוא סיפר שתי בדיחות שהם לא אוהבים. שתי בדיחות שאולי היו סולחים לו עליהם בזמן אחר. אבל זה לא זמן אחר. אם אתה חוזר, הם אומרים, תחזור בתנאים שלנו. אבל לואי אף פעם לא שיחק את המשחק הזה וגם עכשיו הוא לא מוכן. אם אני כבר בחוץ, אני עושה מה שאני רוצה, הוא אומר. והנה, אני האזנתי לכל הסט שלו מיד, כי התגעגעתי. וגם בעבר לא על הכל הסכמתי איתו, אבל זה כמעט תמיד היה מצחיק. והפעם, זה לא היה מספיק מצחיק.