"מרי פופינס חוזרת": נוסטלגיה במיטבה אבל לא הרבה יותר מזה

54 שנים עברו מאז מרי פופינס פרצה לחיינו. האומנת הבריטית במיוזיקל שהפך לשובר קופות עצום לאחד הסרטים המשפחתיים האהובים בהיסטוריה של הקול. בעזרת החן, האופטימיות וכמובן קול הפעמונים הפכה ג'ודי אנדרוז את מרי פופינס לדמות אייקונית. כעת, יותר מיובל לאחר הסרט המקורי, חוזרת הדמות האגדית למסך הגדול עם "מרי פופינס חוזרת".

הסרט החדש מתרחש בלונדון של שנות השלושים - 24 שנים לאחר התרחשויות הסרט המקורי ובשיאו של המשבר הכלכלי. הילדים דאז, מייקל וג'יין בנקס, הפכו לאנשים מבוגרים. מייקל (בן וישו) מגלם אלמן המגדל שלושה ילדים וג'יין (אמילי מורטימר), שהפכה לפעילה חברתית, משתדלת לעזור לו. מייקל, שמתקשה בניהול הבית, נמצא בחובות מול הבנק שמאיים לעכל את ביתו וכשנראה שהכל אבוד - מרי פופינס (אמילי בלאנט) מופיע משום מקום.

מאחוריי הסרט החדש עומד צוות מרשים למדי: רוב מרשל ("שיקגו") מביים, דיוויד מגי ("חיי פיי") כתב ועל המוזיקה עבודה יחד המלחין מארק שיימן וכותב השירים סקוט וויטמן. לכן, לא מפתיע שהסרט נראה כל-כך טוב ושהשירים גם הן מוצלחים, אם כי לא ברמה של הסרט המקורי.

הבעיה הגדולה ביותר של הסרט טמונה בתסריט המאוד לא מקורי שלו. רוב הסצנות בסרט מועתקות מהסרט המקורי עם שינויים מינוריים מאוד. את סצנת החדר המבולגן למשל מחליפה סצנת אמבטיה (שהיא אולי הסצנה הכי טובה בסרט, והיחידה שבאמת נותנת פייט למקור) כשגם סצנות אחרות נמצאות כאן כמו סצנת הילדים בבנק והביקור אצל הדודה, שמציג את מריל סטריפ באחד הרגעים הקולנועיים היותר מביכים בקריירה המפוארת שלה.

מריל סטריפ היא לא הכישרון היחיד שמבוזבז בסרט. את ג'ק, מדליק פנסי רחוב שהוא בעצם עיבוד מודרני לצייר הרחוב ברט (דיק ואן דייק, שקופץ כאן לביקור) מהסרט המקורי מגלם לין מנואל מירנדה, כוכב המחזמר המצליח "המילטון" שלא ממש מצליח להביא את הכישרון העצום שלו לידי ביטוי. מי שכן מצליח לבלוט הוא קולין פירת', המגלם כאן את מנהל הבנק הרשע שרוצה לעכל את ביתם של משפחת בנקס והשחקן קובנה הולברוק-סמית', שמגלם כאן עם חן רב דמות חדשה של עורך-דין המייצג את הבנק ומפגין חמלה למשפחה.

כאמור, הסרט נראה נהדר מבחינה וויזואלית ובהחלט עושה כבוד למקור עם המון סצנות ספקטקולריות ונוסטלגיות וגם משלבת נהדר את האנימציה הקלאסית (שמחזירה את הפינגווינים מהסרט המקורי בסצנת קברט מצוינת) שיגרמו לקהל שאהב את הסרט המקורי לחייך. גם ילדים קטנים יוכלו ליהנות מהקסם, הצבעוניות והעושר של "מרי פופינס חוזרת", אך בספק שהוא ייחקק אצלם בזיכרון לאורך זמן.

הבעיה היא שמלבד לאנשים שמכירים את המקור ולילדים קטנים, מאוד קשה ליהנות מהסרט שכן מדובר ביצירה ילדותית מאוד. האופטימיות שהסרט מייצג חשובה וברגעים מסוימים (כמו בסצנת הסיום) אפשר לקנות אותה, אך היא כל-כך מוחלטת שנערים שחיים בעולמנו כיום, ומחוברים למה שקורה בעולם, יתקשו לקבל אותה.

ואיך מרי פופינס החדשה? מבחינה טכנית אמילי בלאנט עושה הכל נכון - היא חיננית, היא שרה מצוין, היא שחקנית נהדרת והיא כובשת אבל עם כל זה - היא פשוט לא ג'ולי אנדרוז האייקונית, לכן לא ממש ברור למה השחקנית המוכשרת ניסתה לחקות אותה ולא לקחת את הדמות למקום שלה ולהביא משהו חדש לדמות. התוצאה במקרה הזה היא דמות שעושה את השחקנית, ולא שחקנית שעושה את הדמות.

לסיכום, "מרי פופינס חוזרת" ייעלה חיוך ענק על הפנים של כל מי שגדל על המקור בזכות הנוסטלגיה וגם ילדים ילדים קטנים ייהנו ממנו, אבל העובדה שהוא לא מקורי תמנע ממנו להפוך לקלאסיקה על-זמנית כמו המקור. כך או כך, תחושת האופטימיות שהסרט מייצר היא בדיוק מה שאנחנו צריכים לקראת השנה החדשה, גם אם קצת קשה לקנות אותה.

ציון: 3 כוכבים