יוצרי הסרט "מקוללים": "יש המון אימה בלהיות גבר וחייל ישראלי"

מפקד, חייל ונציג של דובר צה"ל יוצאים לניווטים בדרום - ומה כבר יכול להשתבש? ואז, בסרטם של יואב שוטן-גושן ואיילת גונדר-גושן, בני זוג, מתחילה השתלשלות של סרט שמערבב אימה, צחוק, היסטוריה ואיך אפשר בלי הסכסוך.

"את החוויה של לנווט בלילה במדבר פחות חוויתי, ויואב ועירד רובינשטיין חוו בצורה מאוד עמוקה, כשחייל חווה דברים שלא בטוח אם הם קורים במדבר או אצלו בראש והשאלה של מה המקור שלהם", אומרת איילת בראיון לתוכנית "לונדון את קירשנבאום, "אמרתי לעצמי שיש המון אימה בלהיות גבר וחייל ישראלי".

יואב: "אימה יכולה להיות מצחיקה או מבעיתה, והדברים שזורים זה בזה. אנחנו נהנים מהפחד וחווים הקלה מכך שהדברים על המסך ולא מולנו. זה נולד ממציאות שבשטח, כשאני חייל חוויתי דברים מיסטיים. כמו שראינו - מדובר כאן בפלישה אל ארץ אחרת, אל האוכלוסיה הבדואית, וזה מייצר מורכבות. דרך ז'אנר האימה אנחנו רוצים לחקור את הבעתה של הנפש הלאומית, וזה כלי מאוד אפקטיבי - גם כי הוא מייצר מאיץ חלקיקים ולוקח אנשים לנקודת הסכנה. על הדרך אנחנו מנסים לייצר דיון מורכב יותר, לא רק על השלושה האלה, אלא על כולנו".

יואב טוען כי "הסרט הוא לא מניפסט, אנחנו מנסים להעביר הרגשה", וכשמנסים לגשש אצלם האם הסרט היה עובר את הרף הנחוץ תחת "חוק הנאמנות בתרבות" שהשרה מירי רגב ניסתה לשווא לקדם, ענתה איילת: "אני חושבת שמירי רגב לא היתה נהנית מהפופקורן, אולי היה לה קצת חמוץ מדי".

לדעת יואב, דווקא הסרט שלהם מבטא נאמנות: "תרבות ונאמנות זה דברים שחרותים על הדגל שלי, אבל מה זה אומר, נאמנות? מיהו החבר הנאמן, זה שאומר לך שהשרוך שלך פתוח או זה שאומר לך להמשיך ללכת וליפול? ביקורת יכולה להיות סופר פטריוטית, והחובה שלי היא לבקר את המדינה הזו כשהיא הולכת ליפול".