קריד 2: הקרב אמנם מסרב להיגמר, אבל מספק טוויסט בלתי צפוי

כשצפיתי בטריילר של הסרט "קריד 2", מסרטי ההמשך של ההמשך של סדרת סרטי האגרוף המצליחה בהיסטוריה - "רוקי", השאלה הראשונה שעברה לי בראש היתה: כמה עוד אפשר לסחוט את המיץ הזה?

כזכור, הסרט "קריד" (2015), הראשון בסדרה, מציג את מעללותיו של מתאגרף צעיר בשם אדוניס קריד (מייקל בי ג'ורדן), בנו מחוץ לנישואין של אפולו קריד, אלוף העולם לשעבר שמת בזירה ב"רוקי 4" לאחר קרב אכזרי מול איוון דראגו הרוסי. הבן, כמו האב, נמשך לאגרוף ועם רוקי בלבואה (סילבסטר סטאלון) לצידו כמאמן (על אף היותו חולה בסרטן), מנסה ללכת בעקבות מורשתו המפוארת של אביו.

"קריד" הצליח לעמוד בציפיות ועל אף שהעלילה לא כל כך רחוקה משאר עלילות הסרטים, הביא משב רוח מרענן וצעיר לסדרת האגרוף. אולם, בטריילר של "קריד 2" הסיפור היה נראה צפוי מראש: ויקטור דראגו, הבן של איוון דראגו, שהרג את אביו של אדוניס, מגיע לפילדלפיה ומאתגר אותו לחזור לזירה.

על פניו, גימיק לעוס ונדוש שיגרור צופים רבים מסקרנות לראות את הקרב בין השניים, וינסה לגזור עוד קופה מביצת הזהב שבסרטי "רוקי" האחרונים די נשחקה. עם זאת, הסרט החדש הצליח להפתיע.

הסרט נפתח בקרב בו אדוניס זוכה בתואר אלוף העולם. בהיותו באקסטזה, הוא מציע נישואין לחברתו כבדת השמיעה ביאנקה (הזמרת טסה תומפסון) ואף הופך, לראשונה בחייו, לאב לתינוקת בשם אמארה. כשנראה שחייו מסתדרים, מגיע לפילדלפיה, היישר מרוסיה הקרירה, ויקטור דראגו כשהוא מלווה באביו, איוון (דולף לונדגורן) המזדקן שהפך למאמנו. דראגו מתגרה בקריד ג'וניור ומציע לו להיכנס עימו לקרב. הוא לוחץ על מיתרי הרגש כשהוא לועג לאביו המנוח שנהרג, כזכור, על ידי איוון.

קריד נענה לאתגר, למרות אזהרתו של רוקי שמסרב לאמן אותו, ומוצא עצמו באמצע הקרב כשהוא מאושפז בבית החולים עם כליה פגועה וצלעות שבורות.

כמו בשאר סרטי רוקי, כל משבר מגיע לפיתרון - ובשלב מסוים רוקי משתכנע לסייע לקריד לחזור לקרב ולהחזיר את הכבוד האבוד. בדומה לסרט "רוקי 5", בו רוקי חוזר לרוסיה לנקום את מות אפולו קריד, גם הבן מגיע לזירה הרוסית לאחר מסכת אימונים לא קונבנציונאלית בתנאי שטח. וכמרבית סרטי רוקי (זהירות, ספוילר): הטוב מנצח בקרב השני את הרע וכולם שמחים ומאושרים.

הסוף והאמצע אמנם צפויים לחובבי הסדרה, אך בסרט הנוכחי מתגלה גם פן אנושי יותר של משפחת דראגו: מסתבר שברגע שאיוון דראגו הפסיד לרוקי ברוסיה ב"רוקי 5", המדינה התנערה מהמתאגרף מספר 1 שלה והשליכה אותו לאשפתות. אשתו עזבה אותו (בסרט הנוכחי היא תגיח לתפקיד אורח) והוא נשאר לגדל לבד את בנו, ויקטור, שגדל ללא אמא.

ברגע שויקטור מעלה את סף התקווה של הרוסים, אימו ושאר אנשי הממשל חוזרים לכרכר אחריו וכשהוא עומד להפסיד, הם נוטשים אותו ומוכיחים כי יחס חם הוא יקבל רק מאביו, שקיבל אותו הן כמנצח והן כמפסידן. וכך, אפשר לראות שלא הכל נוצץ אצל החזקים - וגם דראגו הפסיד יותר מסתם חגורה לרוקי, אלא כמעט את חייו.

רוקי, לעומת זאת, עדיין פוקד את קברה של אדריאן שנפטרה בשנת 2005 ומתוודה על כך שאינו בקשר עם בנם, רוברט. הוא אף לא ראה את נכדו מעולם. לאורך סדרת הסרטים היחסים בין השניים היו מורכבים ונראה שקריד ג'וניור הפך למשפחה הכי קרובה שהייתה לרוקי. בסוף הסרט, רוקי יסגור מעגל גם בעניין הזה.

הסרט כלל מוזיקה טובה: המון היפ הופ, RNB ואפילו טעימה מהמנגינה המקורית והידועה של "רוקי" (לקראת סוף הסרט), אפקטים טובים בייחוד של שלבי העלייה לזירה והאזור המדברי בו קריד ג'וניור התאמן.

לסיכום, למרות שהסרט די צפוי מראש, נוסחתי מבחינת העלילה והמבנה - עדיין הוא מצליח, באופן בלתי מוסבר, לרגש, למתוח ולגעת ואולי זה סוד הקסם של "רוקי". השאלה שנשארת בראש אחרי הצפייה, האמת, קצת מזכירה את השאלה אחרי הטריילר: עד כמה אפשר למשוך את סדרת הסרטים הזו? האם הנכד של רוקי יהפוך למתאגרף גם? האם בנו של רוקי יחליט להיות מתאגרף? האם קריד יפגוש עוד טוענים לכתר? הפעם, בכל מקרה, הסרט הצליח וכולי תקווה שבסרט הבא בסדרה - יהיה טוויסט מספיק מעניין בעלילה כדי לא רק לרגש, אלא גם להפתיע.

ציון: 3.5 כוכבים