עדיין איט גירל: בלייק לייבלי כובשת את המסך הגדול

אנה קנדריק ובלייק לייבלי מתאחדות בקומדיה השחורה ״בקשה מסתורית״, המחפשת אחר האופל השוכן מתחת לחזות הנורמלית בעיירה קטנה. הסרט עוקב אחר העלמותה של אמילי (לייבלי), חברתה החדשה, העשירה, המוצלחת והמאוד מיסתורית של סטפני (קנדריק), אם חד-הורית חסרת בטחון שמעסיקה את עצמה בבלוג מצולם לעקרות (ועקרי) בית.

המותחן הקומי מגיע מבית היוצר של פול פיג, במאי עם עליות ומורדות, שידוע בעיקר עבור קומדיות קולנועיות בכיכובן של נשים, כמו ״מסיבת רווקות״ המצליח, ״מרגלת״ המצויין ו״מכסחות השדים״ המושמץ (אני עדיין עומדת מאחורי זה שמדובר בסרט לא-מזיק ומבדר). ״בקשה מסתורית״ מגיע עם שתי הכוכבות המתוקשרות ולאחר מסע שיווק מסקרן, אך מציג דווקא את הצד הטלוויזיוני הותיק של פיג. פיג התחיל את דרכו בקומדיות טלוויזיונית מוערכות כמו ״פריקים וגיקים״ ו״המשרד״, וסרטו החדש משום מה עטוף בשפה טלוויזיונית מיושנת וחסרת אופי. השחקניות קולנועיות, כמו גם הלוקיישנים, עיצובי הארט והתלבושות - אבל הבימוי עצמו של הבמאי המנוסה הוא זה שתפל ונטול כריזמה וקצב, אך עדיין חינני מספיק עבור צפיה קלה ומשעשעת.

אם יש סדרה ש״בקשה מסתורית״ מתכתבת איתה במיוחד היא ״עקרות בית נואשות״, שהתמקדה בדרמה, הקנאה, ואף הרצח והשגעון הכללי בפרפברים האסתטיים להפליא, דרך חברותן של ארבע עקרות בית ומיסתורין מרכזי. העניין הוא שהסדרה היתה מהנה יותר מהסרט - אולי כי היא תמיד היתה מוגזמת מספיק כשהשתמשה בחכמה בערכי הטלנובלה שלה, אבל בעיקר בדיוק מעצם היותה סיפור בהמשכים. הסרט לא נהנה מ-180 הפרקים שזכו להן נשות וויסטריה ליין, ועלילתו העמוסה מואצת מדי כדי שיהיה זמן למצוא חיבור משמעותי לדמויות. כך למשל נאמר לנו שוב ושוב שאמילי וסטפני הן חברות הכי טובות, אך הן מוצגות כשתי נשים עם סגנונות חיים שונים בתכלית, שבסך הכל העבירו יחדיו פעמים-שלוש של שתיית מרטיני משותפת אחה״צ, בעוד הבנים שלהן (שלומדים יחד בכיתה) נפגשו לשחק. הכימיה הטובה בין שתי השחקניות המרשימות כמעט מספיקה כדי שזה יעבור, ואם כבר, החברות בין הילדים היא באמת זו מוצגת כמהותית וארוכת-טווח יותר.

בשל המידע הרב וסגנון הסיפור, על התסריט היה להיות מועבד לסדרה, או להשאיר פרטי מידע ופיתולי עלילה רבים בחוץ, ולהשקיע זמן יותר בתקשורת בין הדמויות. דמותה של קנדריק למשל סובלת מקו עלילתי בעברה שלא תורם דבר מלבד לנסות לזעזע את הצופים במאולץ - אפילו קצת להרוס את אווירת הכיף בסרט, ולוקח זמן רב על חשבון בניית החברות המתפתחת של השתיים. אם רצו לבנות הקבלה בין השתיים דרך קיומו של עבר מפתיע ונוראי אצל שתיהן, היה ניתן לעשות זאת בקצרה, ובדרך מתאימה יותר לאישיות של כל אחת מהן.

על הכתיבה הופקדה ג׳סיקה שארזר, מומחית בעיבודים קולנועיים המבוססים על ספרים מאותו השם, כמו במקרה של ״בקשה מסתורית״: שארזר ביימה וכתבה-במשותף את ״רק לדבר״ (״Speak״), הדרמה החובבנית מ-2004 בכיכובה של קריסטן סטיוארט, אז בקושי בת-נוער צעירה; וכתבה-במשותף את ״משחקי חובה״ (״Nerve״), המותחן הטכנולוגי החביב/סתמי בעל הנסיון החינוכי, בכיכובה של אמה רוברטס. כמו בשני הסרטים הקודמים, גם בסרטה החדש שארזר מציגה עולם מספיק מעניין ומעלה-חיוך לצפיה, אך בעיקר פוטנציאל סיפורי מבוזבז, וסופים מואצים, גדושים ומבולגנים מדי.

נקודת האור ב״בקשה מסתורית״ היא לייבלי. למעלה מעשור עבר מאז שהשחקנית התפרסמה בעולם ב״אחוות הג׳ינס״ ובתור סרינה בקאלט הטלוויזיוני ״אחת שיודעת״ (הידוע יותר בתור ״Gossip Girl״). מאז לייבלי צברה במשך השנים תאוצה בתור פרסונת מדיה חברתית יותר מאשר כשחקנית שמובילה סרטים גדולים, עם נסיונות בולטים כמו הפנטזיה הרומנטית ״הסיפור של אדליין״ שכשל בקופות, ומותחן הכריש ״מים לא שקטים״ שזכה להצלחה מתונה. בתפקידה החדש היא מוכיחה נוכחות קולנועית שאין להתעלם ממנה ואלגנטיות שלוה מרתקת, כשזו עשויה להיות נקודת המפנה בקריירה שלה. קנדריק, שהתפרסמה בסאגת ״דמדומים״, והוכיחה את כישורי הקומיות שלה ב״פיץ׳ פרפקט״ ו״טרולים״, ממשיכה לעשות את מה שהיא טובה בו - גילום האישה המעט-מוזרה ומאוד-לחוצה, שלומדת להרגע ולקבל פרספקטיבה אחרת ובטחון.

סיבה נוספת לצפות ב״בקשה מסתורית״, מלבד כאמור הדינמיקה הייחודית בין לייבלי לקנדריק הכל-כך שונות, היא הנרי גולדינג, שמגלם את בעלה של דמותה של לייבלי. גולדינג הוא כוכב עולה חדש, שבימים אלו עדיין מככב בתור ״בן הזוג״ הקסום גם ב״עשיר בהפתעה״ (ליתר דיוק, ״Crazy Rich Asians״), הקומדיה המתוקה והמגה-מדוברת. לא בטוח ש״בקשה מסתורית״ תלך בעקבות אותה ההצלחה, אך גם לא מדובר בכשלון - רק החמצה.