סופר אהובים: למה באמת אנחנו אוהבים את "משפחת סופר על"?

14 שנים חלפו מאז משפחת סופר על הראשון, מאז המון מים חלפו באולפני פיקסאר והמון סרטים טובים יצאו - "צעצוע של סיפור 3", "הכל בראש", "וולי", "רטטוי", ועדיין - עם כל הסרטים האלו, "משפחת סופר על" נותר הסרט האהוב על צופים רבים. ברשימות הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר הוא מגיע לא פעם למקום הראשון ותמיד לחמישיה הראשונה. כל האהבה הזו לא מגיעה רק כי יש אחלה סיפור; החבר'ה מאחורי הסרט עשו עבודה רצינית כדי שתאהבו את הסרט. הנה כמה דוגמאות:

הדמויות
על פניו, ברור ש"משפחת סופר על" זה סרט שהוא קודם כל, ובכן, על משפחה, שהיא גם סופר על. אבל היופי הוא בשילוב של הסופר על עם המשפחה; לכל אחד מהמשפחה יש כוחות, אבל הכוחות מותאמים בדיוק לתפקידו במשפחה, למשל: דאש הוא ילד וכמו כל ילד הוא היפר אקטיבי. אז הוא יכול לרוץ ממש מהר. ויולט היא נערה מתבגרת וכמו הרבה נערות מתבגרות היא רוצה להיעלם כל הזמן ושמה לעצמה חומות כדי שלא ידברו איתה. הכוחות שלה? להיעלם וליצור שדה הגנה.

האבא, בוב, כמו הרבה אבות, חשוב שיהיה חזק, עמיד ויסחוב המשפחה על הכתפיים שלו והנה זה פלא - זה בדיוק גם כוח העל שלו - חזק מאוד ועמיד מאוד. האמא, הלן, היא אלסטית, גמישה, כפי שמצופה מאימא שתהיה גמישה, שתדע לג'גל בין המון משימות, למתוח את עצמה כשצריך ולתפוס את כל בני המשפחה תחת זרועותיה.

אגב- פרט בונוס. שם המשפחה של המשפחה הוא PARR, מילה שמשמעותה ממוצע, רגיל. כי הם אמנם סופר על, אבל הם רגילים.

דמויות המשנה
יש שלוש דמויות משנה מרכזיות בסרט: פרוזון, סינדרום המרושע ועדנה הקטנה. עדנה, מייצרת הבגדים, היא דוגמא יפה לשימוש באנימציה, הקטנה הזו פשוט מנצחת את כל הגדולים. המסר שהיא מעבירה הוא בעצם המסר של הסרט, אבל מיד נחזור לזה.

סינדרום המרושע מעוצב לגמרי כמו איש מעצבן - הוא ג'ינג'י, יש לו קול מעצבן, אבל גם יש לו כרס. בדיוק כמו האבא של המשפחה - גיבור ורשע שאפשר להתחבר אליהם כי הם לא עשויים לתלפיות. מצד שני, גיבור ורשע שגם קצת דומים אחד לשני.

פרוזון הוא הדוגמא הכי טובה מדמויות המשנה לאהבה שהסרט יוצר; הוא שחור שלא מיוצג כלל כשחור. הוא מצליחן, בורגני, לבוש בסטייל. תמיד מדברים על הפנתר השחור כגיבור העל השחור הראשון, אבל היי - פרוזן היה פה קודם ונתן כבוד.

המסר
על פניו, נראה שהמסר המרכזי של משפחת סופר על הוא על חשיבות המשפחה: רק ביחד, כמשפחה, הם מצליחים לגבור על הרעים, אבל המסר העמוק יותר יפה לא פחות, ומנסחת אותו מצוין עדנה: I never look back, darling. It distracts from the now.

כמו שאמר דארווין - לא החזק שורד, אלא מי שיודע לעשות אדפטציה. בוב, האבא, מתנגד לשינויים שהמדינה מפילה עליו ומתעקש להיות גיבור על, אבל לא מוכן לשתף את המשפחה במה שהוא עושה. סינדרום, הרע, תקוע בעבר במקום לשמוח על כוחותיו ולהפוך לגיבור. הוא גם מפסיד כי הוא תקוע בעבר- הוא עדיין לובש גלימה למרות שזה דבר רע. המסר במשפחת סופר על אומר: הניחו לעבר, הסתכלו קדימה וחבקו את ההווה ומה שיש לכם.

האנימציה
מצד אחד, כשמביטים היום, זו לא האנימציה היפה ביותר של פיקסאר. בכל זאת, עברו 14 שנים. מצד שני, זה סרט האנימציה עם הכי הרבה אקשן שיש לפיקסאר. זהו הסרט הראשון של פיקסאר שהשתמש כל כך הרבה באנימציות של בני אדם, ויש בו פי ארבע יותר לוקיישנים מאשר בסרטי פיקסאר אחרים. חוץ מזה שיש כמה פריימים בסרט שפשוט מפוצצים את הראש, עדיין.

אבל האנימציה שיוצרת אהבה מתחילה באלמנטים יותר בסיסיים- הצלליות של הדמויות. בוב הוא מין חציל, הלן עם שיער של אימא משנות ה50, ויולט עם שיער שמסתיר חצי פנים, דאש עם שיער שמביע תנועה וג'קג'ק הקטן הוא פשוט שפיץ. פשוט וגורם להתאהבות מיידית.

האהבה
בסרט הזה יש הכל - אקשן, משפחה, צחוקים רבים, וגם, ולא פחות חשוב, המון אהבה. אהבה של הורים לילדים שלהם וגם אהבה זוגית נהדרת. הפארים הם זוג מקסים, וכדי להדגיש את האהבה שלהבם, מופיעה דמות נוספת, העוזרת היפה, שגם סוג של מתאהבת באבא של המשפחה. היא פיתוי שהאבא עומד בו והאהבה מנצחת, גם אם מיד היא מוסתרת תחת ריב משפחתי. כי הסרט, כאמור, הוא קודם כל על משפחה, שבמקרה היא גם סופר על.