"לירושלים כבר היו שני אירוויזיונים, אפשר הפעם בעיר אחרת"

יום אחרי הזכייה ההיסטורית של נטע ברזילי באירוויזיון 2018, ההבטחות מכל כיוון מתעקשות שאירוויזיון 2019 ייערך בעיר הבירה. "המתנה היא שהאירוויזיון יגיע לירושלים, נהיה גאים לארח אותו", אמר ראש הממשלה נתניהו בישיבה, וניר ברקת, ראש העירייה הירושלמי, הוסיף: "נסתדר. זו לא הבעיה שלנו".

אבל עדיין יש בעיות, ולא מעט. כדי לארח את התחרות בירושלים, בשלב הראשון צריך למצוא אולם מקורה שיוכל להכיל 20 אלף איש לפחות. האופציות שעל הפרק הם קירוי אצטדיון טדי או הרחבת הארנה בירושלים. בינתיים, גם בתל אביב כבר מבינים את פוטנציאל התיירותי, הכלכלי והתרבותי שטמון באירוע - ויש מי שמבטיח לא להרים ידיים כל כך מהר, ולעשות הכל כדי להוציא את האירוויזיון מירושלים.

"בבירה כבר התקיים פעמיים אירוויזיון, פעם שלישית אפשר בעיר אחרת", אומרת לנו מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב, "נפנה לשרת התרבות ולשר התיירות, ומקווה שתתקבל ההחלטה הנכונה".

בעיה נוספת שכבר מעוררת את זעמם של חברי הכנסת הדתיים היא שתקנון האירוויזיון מחייב את המדינה המארחת לקיים חזרה גנרלית בערב שישי. "סיפור עתיק יומין הוא חילול השבת, זה חלק מהעבודה", אומר יגאל רביד, מגיש אירוויזיון 1999, "מכיוון שכשהתחרות עצמה מתרחשת תמיד בשבת, ומצריכה עבודה מסביב לשעון.

גם ברשת תוהים הגולשים מדוע עיר שמפגינה מדי שנה נגד מצעד הגאווה נלחמת על אירוע שמזוהה אולי יותר מהכל עם הקהילה הגאה, וכל זה עוד לפני שאר ההחלטות הגורליות שעומדות על הפרק - כמו בחירת המנחים, והמתח הבלתי פוסק בין הממשלה לבין הנהלת התאגיד, שמגיע לעיצומו במכתב ששיגר שר התקשורת ליושב ראש התאגיד כשהוא דואג לכתב את גם את שרת התרבות מירי רגב, ספק על מנת לעדכן, ספק כדי להבהיר לה באופן חד וחלק מי כאן הבוס האחראי.

"ב-1999 התנגדו להכל בגלל מהומה פוליטית", אומר רביד, "היה עניין גדול, לא יודע מי דיבר עם מי, אבל בסוף הכל עבד".