סטורי של התחלה: כך נולד הפסטיגל הראשון בישראל

שנים רבות לפני "סטורי של פסטיגל", ובעצם הרבה לפני שעומר אדם, סטטיק ובן אל ואפילו כותב שורות אלה נולדו, הפסטיבל הבולט שהוקדש כולו לילדים היה הפסטיגל.

הפסטיגל נוסד לראשונה בשנת 1981, בהשראת פסטיבל שירי הילדים שהחל לפעול בארץ כבר משנת 1970, ומתכונתו הייתה לספק חגיגה מוזיקלית ותחרות זמר המיועדת לילדים והורים. היוזמה לפסטיגל, שנולדה משיקולים מסחריים כלכליים, הייתה פרי מוחם של מיקי וירון פלד ("סולן הפקות") והוא החל כאירוע עירוני לילדים בחיפה. לאור ההצלחה המסחררת, החליטו השניים להעתיק את משכן הפסטיגל לתל אביב ולערים נוספות - אליהן נהרו ילדים מכל רחבי הארץ.

הפסטיגל הראשון, שהתקיים כאמור בחיפה בשנת 1981, נשא את השם "פסטיבל חיפה לשירי ילדים". כמיטב המסורת המסחרית ובהתאם לפסטיבל שירי הילדים, המקבילה המתחרה, גם "סולן הפקות" דאגו שהשירים המתחרים יתועדו על גבי תקליט שיימכר באופן מסחרי בדוכנים מחוץ לאולם.

על אף שהפסטיבל הראשון היה ניסיוני ויועד בעיקר לילדי חיפה והסביבה, השתתפו בו מיטב האמנים של אותה תקופה: יהורם גאון, אושיק לוי, ריקי גל, נורית גלרון, דורי בן זאב, מזי כהן, נתן כהן ("הנשמות הטהורות"), אפרים שמיר, קובי רכט, אילן וירצברג, איתן מסורי, עזרא דגן, רותי הולצמן ועוד.

שישה עשר שירים חדשים התחרו בפסטיגל הראשון. השלישייה הראשונה הורכבה משירו של עזרא דגן, "איגן מיגן קובייה", שלקח את כל הקופה, לפני ריקי גל בשיר "רוקנרול חתול", ולמקום השלישי הגיעו ורחלי חיים עם אילן וירצברג, בשיר "תנו לי אלף".

אף אחד מהשירים שהשתתף באותו פסטיגל לא הפך ללהיט או קלאסיקה, אך במרוצת השנים הנפיק הפסטיגל לא מעט להיטי ענק שנצרבו בזיכרון הישראלי: "ציגלה ביגלה בום" (יגאל בשן), "הדרך אל הכפר" (רבקה זהר), "ארץ הצבר" (שלישית "כמו צועני"),"חברים בכל מיני צבעים" (שרית חדד), ואחרים.

החל משנת 1984, מהפסטיגל הרביעי, צולמו התחרויות לטלויזיה הישראלית - הערוץ הראשון, היחיד שהיה אז - והחלו להימכר גם קלטות וידאו. מהפסטיגל החמישי, ובכל שנה עד 2015, כל פסטיגל כבר התאפיין בנושא מסוים שסביבו התרחשה העלילה.

יש לציין כי עד שנת 2015 - השנה בה שונו שם הפסטיגל ואופיו, ל"היי סקול פסטיגל" - המופע היה מחולק לשני חלקים: בחלק הראשון התמודדו הזמרים הנודעים על המקום הראשון בתחרות השיר הטוב ביותר לאותה שנה; המשתתפים בדרך כלל היו כוכבי הילדים הלוהטים ביותר, ו/או זמרים "בוגרים" מפורסמים, שהיו "חייבים" לצרף לרזומה שלהם איזה שיר ילדים, כדי לשמור על רלוונטיות ולהיחשף לקהל הנרחב ביותר באוכלוסייה. בחלק השני, ביצעו האמנים המשתתפים בפסטיגל שירים שאינם מתחרים, בעיקר כהצדעה לאמן או יוצר מפורסם או לעיתים מחרוזת של אמן אורח.

משנת 2015, שונתה המתכונת, התחרות בוטלה והפסטיגל תפס אופי של מחזמר עלילתי. תחרויות שירים, כך נראה, כבר יש היום מספיק.