מופת בעור של כבש: כך נוצר אלבום הילדים הישראלי המצליח ביותר

"אתמול בחמש אחרי הצהריים, הלכנו עם אמא למכולת ובדרך ראינו שהגן שלנו סגור..". מי מאיתנו, גדולים כקטנים, לא זמזם בשלב כלשהוא בחייו בעל פה את המילים הללו, ולא מרגיש פרץ ענק של מתיקות עלומים וזיכרונות עם זיקה מרגשת של ערגה לימים אחרים?

 

השיר "גן סגור", כמו  "איך שיר נולד?", "הילדה הכי יפה בגן",  "ברקים ורעמים", "אני אוהב" ועוד, הפכו במרוצת השנים לחלק בלתי נפרד מהילדות הארצישראלית, המאגדת לתוכה את פרי מוחו המבריק של יהונתן גפן בשיא פוריותו היצירתית, ואת כישרונם המוזיקלי של מיטב המוחות המוזיקליים של הפסקול הישראלי: דייויד ברוזה, יוני רכטר (שאף ניהל מוזיקלית), יצחק קלפטר ואחרים. אלה חברו יחד לאחד הפרויקטים המרגשים והאלמותיים בסצינה המקומית בכלל, ובסצנת שירי הילדים בפרט: "הכבש השישה עשר".

 

דמיינו לעצמכם את גידי גוב, יהודית רביץ, ברוזה, רכטר, קלפטר, שם טוב לוי, שלמה יידוב ויהונתן גפן חוברים יחד למיזם שכולו מראה ורודה ונאיבית של העולם מנקודת מבטו של הילד החבוי בכל אחד ואחת מאיתנו. בעצם, אל תדמיינו לעצמכם, פשוט בואו נחזור בקפסולת הזמן 40 שנה אחורה, אל שנת 1978.

 

יהונתן גפן, משורר, סופר, מחזאי ופזמונאי מוכר, ששהה אותה עת בפריז, כותב במשך חמישה ימים בלבד את ספרו "הכבש הששה עשר", המיועד לצייר את העולם מנקודת מבטם של ילדים. השם ניתן לספר על שם הסיפור בו מתאר גפן כיצד הוא נרדם בדרך כלל תוך כדי ספירת כבשים, בהגיעו לכבש הששה עשר.

 

עם צאת הספר, פגש גפן במפיק והזמר דודו אלהרר, שהתלהב מהספר והגה רעיון ראשוני ופורץ דרך לתרגם את הספר לאלבום מוזיקלי. אלהרר שידך בין גפן למוזיקאי יוני רכטר, ש"השתחרר" בדיוק מלהקת "כוורת", וחיפש פרויקטים מוזיקליים מיוחדים וחדשים, והמפגש עם גפן, כנראה, התאים לו ככפפה ליד.

 

רכטר וגפן נפגשו בביתו של גפן ברמת גן ותוך זמן קצר, רכטר הלחין את רוב שירי האלבום. ביוזמת אלהרר קובצו ברוזה (שהיה בדיוק חייל משוחרר מלהקת חיל אוויר), גוב (שכיכב באותה תקופה בסרט "הלהקה" וחבק באותה שנה אלבום בכורה אחרי פירוק להקת "כוורת")  ורביץ (שהשתתפה בדיוק במופע "ארץ טרופית יפה" ופרצה עם השיר "סליחות"), להוביל בקולותיהם את שירי האלבום. התוצאה - אחת מיצירות המופת הגדולות בזמר העברי.

 

אחת הסיבות שהאלבום והפרויקט הפכו להצלחה ענקית, לא נעוצה אך ורק בקאסט המוכשר והמצליח, אלא דווקא בעובדה שגפן החליט לתאר דרך עיני הילדים את מהות הישראליות והצבריות, שהיו גרעין חזק שטבוע בו (על אף מגוריו בניכר), והצליח לצייר בצורה מודרנית למדי את התרבות הישראלית שכולם, צברים כעולים חדשים, רצו לגעת בה.

 

לא בדיוק שירי ילדים

 

הספר תיאר בצורה קסומה וברורה למדי ערכים חשובים כחברות אמת, ידידות אמיצה וקבלת האחר בצורה אמיצה, כנה ונטולת השפעות חיצוניות.

 

לכך, הוסיפו את ההרמוניות הקוליות של הקאסט ואת הלחנים הבוגרים והמופלאים (שלא נשמעו כלל כלחנים ל"שירי ילדים", לפי הגדרת המונח המקובלת עד אותו רגע), שהפיחו בטקסטים הנהדרים חיי נצח המושרים ומתנגנים עד היום. אלה אינם נתפסים כשירי ילדים או "נוסטלגיה", אלא כוללים ערכים ומלודיות הרלוונטיות באופן תמידי, מרגש ונוגע שמציגים את ארץ ישראל היפה והאמיתית.

 

בכלל, המורכבות המנטלית עמה ניגש רכטר לעבוד על המוזיקה לשירים הכביכול "פשוטים" של גפן, הייתה גישה שמעולם לא התנסו בה בנוגע לשירי ילדים סטנדרטיים, מה שהפך את האלבום לפורץ דרך בפופ המקומי. יש לציין שמלבד לחניו של רכטר, גם יצחק קלפטר, דיויד ברוזה, שפי ישי, רני גולן ועדה נסטוביץ' תרמו לחנים לשירים שהוקלטו באולפני "טריטון" המיתולוגיים בתל אביב.

 

ב-2 בדצמבר 1991 יצאו שירי "הכבש" גם בפורמט של מחזה והצגה שנכתבה ובוימה בידי מיכאל גורביץ', והועלתה לראשונה בתיאטרון הקאמרי. לאורך השנים עלתה ההצגה שוב ושוב כשהשירים זוכים לעדנה מחודשת בכל השמעה.

 

בשנת 2005 בחר העיתון "ידיעות אחרונות" באלבום "הכבש הששה עשר" במקום ה-9 ברשימת 100 האלבומים הישראליים הטובים בכל הזמנים, ובשנת 2011 בחרה רשת ג' באלבום במקום ה-13 ברשימת 63 האלבומים הטובים.

 

בשנת 2014 זכו גפן ורכטר בפרס אקו"ם על תרומה מיוחדת בתחום היצירה לילדים. הוועדה בחרה באלבום כאלבום הילדים המצליח והמופתי ביותר בכל הזמנים.