אילנית: "האירוויזיון היום כבר לא מייצג את המדינה, וחבל"

בימים בהם "הכוכב הבא לאירוויזיון" נותן לכל זמר מהבית את הצ'אנס הנכסף לייצג אותנו באירוויזיון, אני מביט בזמנים אחרים שבהם נציגות ישראלית באירוויזיון לא רק שלא הייתה עניין מובן מאליו, אלא הייתה אירוע לאומי.

 

אמנם ברזומה שלה, ישראל זוקפת לזכותה שלוש זכיות היסטוריות באירוויזיון - בשנת 1978 עם "אבניבי" של יזהר כהן ולהקת "אלף בית", בשנת 1979 עם "הללויה" של גלי עטרי ולהקת חלב ודבש ובשנת 1998 עם "דיווה" של דנה אינטרנשיונל - אבל למעשה עד שנת 1973, ייצוג ישראלי באירוויזיון נראה חלום רחוק ולא ידוע.

 

התפנית הגיעה אי שם בשנת 1972, כשאחד הצמדים הפופולאריים ביותר בארץ - אילן ואילנית (שלמה צח וחנה דרזנר) שבכלל היה בשלבי התפרקות, קיבל הצעה, במהלך סיבוב הופעות פולקלוריסטי מוצלח בחו"ל, לייצג את גרמניה באירוויזיון.

 

בעודם מתבוננים בפרוטוקול התחרות, ראו שלמה צח, שהפך לאמרגנה של אילנית באותו זמן - ואילנית עצמה - שישראל רשומה כאחת המדינות היכולות להשתתף באירוויזיון, פרט שמעטים באמת ידעו בארץ. השניים פנו לרשות השידור (בימים בהם היה רק ערוץ אחד) שהייתה אמונה על נושא היחסים התרבותיים הבינלאומיים, והתברר שהם פספסו את מועד הגשת המועמדות, אך הרשות הבטיחה לאילנית כי היא תייצג את ישראל באירוויזיון הבא, של שנת 1973.

 

 

עד אותו זמן, היו זמרות ישראליות שהופיעו באירוויזיון, אך לא כנציגות ישראל: בשנת 1963 אסתר עופרים ייצגה את שווייץ באירוויזיון ודורגה במקום השני, ובאותה שנה ייצגה גם כרמלה קורן הישראלית את אוסטריה באותה תחרות.

 

בשנת 1973, בצל מלחמת ששת הימים והשינויים התרבותיים שחלו במדינתנו בעקבותיה, פנתה אילנית לכותבי שיריה הבולטים דאז, הצמד אהוד מנור ז"ל ונורית הירש, ולאחר האזנה מרובה לפסטיבלי הזמר העולמיים שבלטו אז במפה המוזיקלית (כמו למשל פסטיבל "סאן רמו" האיטלקי), נוצר השיר "אי שם". וכך, ב-7 באפריל 1973 נסעו אילנית, שלמה צח, אהוד מנור ונורית הירש ללוקסמבורג - כדי לעשות היסטוריה ולייצג את ישראל לראשונה באירוויזיון.

 

אמנם באותה תחרות אילנית הגיעה למקום הרביעי והמכובד (שהיום ישראל יכולה רק לחלום עליו), אך היא נאלצה להתחרות בתותחי אירוויזיון כבדים כמו הזמר הבריטי קליף ריצ'ארד שהגיע למקום השלישי עם Power To All Our Friends, מוסדדס שהעפילו למקום השני עם Eres Tu וכמובן, אן מארי דויד שקטפה את המקום הראשון עם Tu Te Reconetras והעניקה ללוקסמבורג זכייה שנייה ברצף.

 

במהלך התחרות, רוב אנשי התקשורת והעולם עסקו באילנית: גם בשמלת הפסים המיוחדת שלבשה וגם במנצחת והמלחינה נורית הירש שניצחה על תזמורת האירוויזיון בזמן הנאמבר של אילנית. שתי נשים ישראליות צבריות שייצגו את ארץ ישראל היפה הפכו לאטרקציה עיקרית, מה גם, שהתחרות התקיימה כשבעה חודשים לאחר אסון הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, מה שהוביל להגברת האבטחה סביב אילנית - ולתהיות: האם לבשה מתחת לשמלתה אפוד מגן או לא? (התשובה היא לא).

 

עם צאתו, "אי שם" זכה להצלחה רבה בארץ ובחו"ל ותורגם אף למספר שפות בהן אנגלית ואיטלקית וכיכב במצעדי הפזמונים במספר מדינות אירופיות.

 

אותו הישג של אילנית באירוויזיון 1973, פתח למעשה את נציגותה השנתית של ישראל באירוויזיונים השונים. ואם עד לשנים האחרונות בכדי לזכות בלייצג את מדינת ישראל באירוויזיון היית צריך לנצח בקדם האירוויזיון או להיבחר על ידי ועדת שופטים מומחים מיוחדת, הרי שבשנים האחרונות שיטת הבחירות השתנתה וכיום הנציג נבחר על ידי עם ישראל כולו וארבעה שופטים בולטים במסגרת תכנית המיוזיק-ריאליטי - "הכוכב הבא לאירוויזיון". כמו כן, בשנים האחרונות השירה בשפה העברית באירוויזיון החלה לדעוך ומרבית הזמרים הישראליים שרים בלועזית.

 

באותה שנה, בין השאר בעקבות השתתפותה באירוויזיון ונסיקת הקריירה שלה גם בחו"ל, זכתה אילנית בתואר "זמרת השנה" והשיר "אי שם" הגיע למקום השני במצעד הפזמונים הישראלי השנתי לשנת 1973 (מיד אחרי "המגפיים של ברוך" של להקת כוורת שייצגה את ישראל בשנת 1974, שנה אחרי אילנית והעפילה למקום השביעי בתחרות).

 

בשנת 1977 שבה אילנית לייצג את ישראל באירוויזיון בשנית עם השיר "אהבה היא שיר לשניים". היא הסתפקה במקום ה-11, אך השיר הפך במרוצת השנים לקלאסיקה ישראלית.

 

"אני חושבת שבוחרים זמרים טובים", היא אומרת לנו. "הבעיה מתחילה, לדעתי, עם השירים. תראה, ניסו הכל: ועדות, שופטים וכו', עובדה למשל ששירי מימון הגיעה למקום הרביעי, נדב גדג' הצליח מאד, יש הברקות. היום האירוויזיון כל כך שונה וכל כך גדול ובעצם יותר תלוי בשואו עם אספקטים של תחפושות ואקרובטיקה ופחות מתמקדים בזמר או בזמרת עצמם, וזה חבל".

 

גם שרים בלועזית, בניגוד לנציגי ונציגות "התקופה שלך".

 

"נכון, בתקופה של 'אי שם' יכולתי לשיר באנגלית, אבל בחרנו להופיע דווקא בעברית. בשנים האחרונות זה כבר לא הפך לייצוג של מדינה אלא יותר ייצוג אישי של הזמרים. וזה חבל".