איך זה שכוכב אחד מעז: פארוקו סיפק את הסחורה בענק
החימום האנמי, הסאונד הגרוע וההפקה החובבנית לא מנעו מפארוקו לספק את אחת ההופעות הרגאטון הטובות שהיו כאן • זוהר צלח, ביקורת
שנת 2017 היא השנה הכי גדולה לז'אנר הרגאטון מאז ומעולם. ממוזיקה שאותה צורכים באופן כמעט בלעדי דוברי הספרדית, הפך הרגאטון לתופעה שסחפה את העולם כולו.
"Despacito" ו-"Mi Gente" השתלטו על מצעדי הפזמונים בכל העולם ונוגנו בכל מקום ועשרות שירים נוספים הפכו ללהיטים בינלאומיים. ישראל, בה המוזיקה הייתה יחסית פופולרית גם לפני, נהנתה מאוד מהגידול הזה וראתה בשנה האחרונה את הכוכבים הגדולים ביותר של הז'אנר. ניקי ג'אם, דדי יאנקי, ג'יי באלווין ומאלומה - כולם סיפקו הופעות נהדרות שחובבי הרגאטון לא ישכחו לעולם.
אמש (שלישי) הצטרפו לרשימה פארוקו וווילי וויליאם, שהגיעו להופיע באירוע "Reggaeton Tel Aviv".
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
מופעיו של רוג'ר ווטרס לא ישודרו בגרמניה - בשל תמיכתו ב-BDS
"טייק דאת" בישראל: חיבוק נוסטלגי חמים
יובל שרף משחקת בחו"ל: "גל גדות פתחה משהו שהיה חסום"
הבאז סביב הז'אנר הביא את המארגנים לבחור תחילה את היכל מנורה מבטחים למופע הזה, בהחלטה שנראתה תמוהה למדי. כבודו של פארוקו במקומו מונח, אבל הוא עדיין לא פופולרי כמו השמות האחרים מהז'אנר שביקרו כאן השנה. המופע הועבר להאנגר 11 הצנוע בהרבה.
תחילת הערב לא בישרה טובות- הכניסה לאירוע הייתה איטית מאוד ומאוד לא מסודרת, מה שהוביל לאיחור משמעותי בפתיחת המופע.
בשעה 21:30, באיחור אופנתי של חצי שעה, החלו האירועים המרכזיים של הערב עם ווילי וויליאם, שעלה לבמה נלהב למדי עם הלהיט הגדול שלו "Ego". ההופעה שוויליאם נתן לא הייתה טובה כלל. מלבד העובדה שהזמר לא נשמע טוב בלייב, ההופעה שלו הייתה מתאמצת מדי, דבר שגרם לכך שהוא עסק הרבה יותר מדי בלנסות ולהפעיל את הקהל - "תרימו את הידיים", "תשירו איתי". הפעלות נפרדות לכל צד של הבמה גרמו למופע להרגיש הרבה יותר כהפעלת בריכה באילת מאשר הופעה מכובדת של אמן מוכר.
גם הביצוע ל-"Mi Gente", שיתוף הפעולה שלו עם ג'יי באלווין ואחד הלהיטים הכי גדולים של השנה, היה חיוור למדי ולא הלהיב את הקהל, לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה שוויליאם ביצע אותו.
אחרי ההופעה האנמית של וויליאם עלה לבמה גל מלכה שכנראה לא ממש הקשיב להופעה של וויליאם אחרת לא ברור למה החליט לנגן שוב, בפעם השלישית ב-40 דקות, את "Mi Gente". שאר הסט של מלכה כלל להיטים מוכרים, גם מז'אנר הרגאטון וגם מהמוזיקה הישראלית. זה לא היה רע, אך זה גם לא היה טוב במיוחד ולא בדיוק הצליח לחמם את הקהל לקראת המופע המרכזי של הערב.
אי אפשר להתעלם מרמת ההפקה הנמוכה מאוד של האירוע. מרמת הארגון (כולל אבטחה לוקה למדי, שאיפרה ללא פחות מ-4 מעריצים להגיע לפארוקו בזמן המופע) דרך הסאונד הדי גרוע והתפאורה המשעממת ועד לתאורה של האירוע, שמתאימה יותר לנשף תיכון מאשר למופע בינלאומי. כשכרטיס להופעה עולה כל-כך הרבה כסף, מין הראוי שישקיעו קצת יותר בדברים האלה ובקהל, לו מגיע הרבה יותר מזה.
בסביבות 22:30, כשפארוקו עלה לבמה עם להקתו (שמשום מה, הייתה מוסתרת מאחוריי כל התפאורה) הבעיות האלה הפכו לשוליות. הכוכב הפורטירקני העיף את הקהל עם מופע קצבי ומלא רגש.
לפארוקו אין לוק של כוכב. הוא מעט מלא, לא הכי יפה ולא הכי סקסי (למרות שהוא כן משדר סקס אפיל במידה מסוימת). אז מה כן יש לפארוקו שהופך אותו לכוכב בינלאומי? כנות, אותה הוא הביא לכל ביצוע להופעה, נוכחות וכריזמה, איתם הוא חרך את הבמה וקול מיוחד מאוד, שהוא טעם נרכש שלוקח זמן להתרגל אליו, אבל כשזה קורה, הוא פשוט ממכר.
כל הביצועים של פארוקו בערב היו מדויקים למדי והסטליסט היה מלא בלהיטים - "6 Am", "Chillax", "Obsesionado" וכאמור גם "Krippy Kush" זכו לביצועים מצוינים באחת מהופעות הרגאטון היותר מרשימות שהיו כאן השנה. בסיום הערב הודה פארוקו לקהל הישראלי על זה שחיבק אותו מהרגע שהגיע לישראל. אחריו עלה לבמה DJ הרגאטון המצליח מתיאס אלרקון, שסגר את הערב.
בשורה התחתונה, פארוקו הצליח לתת הופעה נהדרת ומספקת שמראה שלפחות בכל מה שקשור למוזיקה ופרפורמנס - הוא כן יכול לתת פייט לגדולים. עם זאת, קשה להתעלם מרמת ההפקה הדי ירודה ומהמופע האנמי של וויליאם, שהרסו מעט את החוויה.
קרדיט וידאו: אורית מזרחי