הרגעים הגדולים של מוטי קירשנבאום וניקוי ראש

ניקוי ראש
ניקוי ראש | צילום: צילום מסך
מוטי קירשנבאום ורבקה מיכאלי בטקס פרסי הטלוויזיה
מוטי קירשנבאום ורבקה מיכאלי בטקס פרסי הטלוויזיה | צילום: רוני שיצר

 

הרבה שנים לפני ש"גב האומה" ו"ארץ נהדרת" פרצו לחיינו, הייתה "ניקוי ראש", ששודרה בין השנים 1974- 1976. היא נחשבה ל"סאטירה" של הערוץ הראשון, ואפשר לומר תוכנית הדגל של הערוץ היחידי, שהיה קיים אז במדינת ישראל.

 

עוד לפני הפייסבוק והאינסטגרם, בתקופה המאד רגישה של אחרי מלחמת יום הכיפורים ובמהלך וועדת אגרנט, ל"ניקוי ראש" הייתה השפעה גדולה על השיח הציבורי והפוליטי. כל מערכון שפגע בפרות קדושות או בבטן הרכה של הציבור, הכנסת והממשלה לווה בתגובות, ביקורות ולעיתים קרובות גם בסערות. אין ספק, שרשות השידור של אותם ימים הייתה יותר מ"פסוקו של יום".

 

ההוגה והיוצר של "ניקוי ראש" היה מוטי קירשנבאום, שקיבל עליה גם את פרס ישראל. למרות ההתנגחות בממסד וגם בחברה הישראלית, התוכנית נחשבה לפופולרית וזכתה לאחוזי צפייה גבוהים במדד של ערוץ אחד בלבד. ועדיין, גם בימים ההם קשה כנראה היו לקהל הישראלי מערכונים נועזים, והתוכנית ירדה אחרי שתי עונות.

 

40 שנה אחורה, אם צופים שוב באותם מערכונים נראה כאילו רק השחור לבן בסרטונים הישנים והבלורית של טוביה צפיר, הם הדברים היחידים שמייחדים את התקופה. המלחמות הן עדיין אותן מלחמות, הקשיים של מדינת ישראל בעולם אותם קשיים וגם אנחנו הישראלים חווים כמעט את אותן בעיות בטחוניות וכלכליות. לזכרו של מוטי קירשנבאום שהלך לעולמו, ליקטנו את חמש הקטעים הנוקבים ביותר בתולדות "ניקוי ראש".

 

  

הכל נשאר במשפחה

השנה היא 1974 והסדרה שהפכה סדרי עולם באמריקה באותה תקופה וגם בישראל היא "הכל נשאר במשפחה". מדובר ב"משפחה מודרנית" של שנות השבעים עם ארצ'י בנקר הרוטן והגזעני ואשתו המעצבנת אדית. טוביה צפיר ורבקה מיכאלי עושים אדפטציה לחוויה הישראלית של אותם שנים וקורעים אותנו מצחוק.

 

  

הנאום של שמעון פרס

בשנת 1974 טוביה צפיר היה החקיין היחיד של שמעון פרס. הדיעות של שמעון פרס, שר הבטחון באותן שנים, היו קיצוניות יותר משל היום גם בנוגע לשלום ולערבים והמערכון שם דגש על כך היטב.

 

שיר היורד

עוד לפני מחאת הקוטג' והישראלים שעזבו לברלין כתוצאה ממחירי הדיור המרקיעים לשמיים ויוקר המחייה, היוו היורדים של שנות השבעים. הם אלו שירו את יריית הזינוק לתופעת הישראלים היורדים, שהתפזרה בעיקר לארצות הברית. בניגוד להיום, המדינה והתושבים כאן התייחסו לתופעה בחומרה וליורדים כבוגדים. רבקה מיכאלי, טוביה צפיר, אריה מוסקונה ועליזה רוזן ממחישים זאת היטב בשיר הבא.

  

 

ציונות זה גויאבה

בתגובה להחלטה של העצרת הכללית של האו"ם בשנת 1975,  שקבעה כי ציונות הינה גזענות, הוצגה בתוכנית החלטה לפיה הציונות היא גויאבה, ותגובת ישראל לכך. 

    

  

מכתב לאסד

שיר מאוקטובר 1975, שממוען לנשיא סוריה דאז, חאפז אל-אסד ובו מוצע לו ליזום מלחמה עם סוריה, שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, כדי לפתור את כל הבעיות הפנימיות (חברתיות, עדתיות וכו') של ישראל. המערכון לווה בביקורת קשה מאד בכנסת ואפילו בקרב העם. הלחץ גרם לרשות השידור להתקפל וכמובן להתנצל.