"זיכרון בסלון" – לגעת בשואה קצת אחרת

ערב אחד, בסלון אחד, לפני חמש שנים, מישהו חשב שאפשר לציין את יום השואה גם אחרת. עוד טקס בבית הספר? עוד סרט שמשודר בפעם האלף? ובכן, לאלה בהחלט יש מקום אבל אין ספק שאירועים מסוג אלה נשחקו והגיע הזמן למצוא חלופה יעילה יותר, כזו שתהווה פתרון לרבים שכבר לא חשים זיקה לדרך הישנה של דיוני שואה אך עדיין מחפשים דרך לעסוק ביום הכל כך חשוב הזה. כך נולד פרויקט "זיכרון בסלון".

הרעיון היה לאפשר לאנשים שהיו בשואה לספר את הסיפור האישי שלהם בסביבה קשובה ומחבקת בסלון ביתי נעים כך גם נחשפים אנשים רבים לסיפורים האישיים והחשובים כל כך של אלו שבעוד כמה שנים, לצערנו הרב, כבר לא בטוח יהיו עמנו. במהלך ערב שכזה ניתנת הזדמנות עבור כל אחד ואחד מהמשתתפים לשתף מעצמו; ניתן להקריא שיר, להקרין סרט או כל דבר שרוצים לבטא בצורה קצת אחרת. במהלך הערב מתקיימת שיחה פתוחה בין כלל המשתתפים במטרה לדון בשואה ובהשלכותיה השונות בעבר, בהווה ובעתיד.

ואכן הרעיון קרם עור וגידים וזכה להצלחה שמשתקפת בתחושות של היזמים, בנתונים המספריים, בחוויה, ברמת העניין ובתגובות של ניצולי השואה. "בזיכרון בסלון סיפרתי לראשונה את הסיפור שלי בפניי קהל. לא הייתי בגטו או במחנה עבודה ולכן לא הרגשתי שראוי שאספר מה עברתי, כיוון שאינני ניצולה קלאסית, אבל הצעירים בסלון רצו לשמוע ושאלו שאלות. בעיניי 'זיכרון בסלון' הוא גשר בין הדורות וההנצחה הטובה ביותר לשואה", סיפרה, ציפורה לרנר, ניצולת שואה שהשתתפה כאשת עדות בשנה שעברה.