קמפיין הבריונות ברשת: למה אפילו חן טל לא תעזור כאן?

הקמפיין הזה הוא חשוב והמטרה שלו חשובה; הארמגדון הטכנולוגי שהגענו אליו, בו בני נוער מתאבדים בגלל חרם או עליהום באינטרנט הוא בלתי נתפס, לא כי זו תגובה מוגזמת, בכלל לא, אלא כי האינטרנט מביא איתו כוח עצום ובלתי ניתן לריסון, לכל אחד באשר הוא יוזר.

הקמפיין של המרכז לאינטרנט בטוח עושה טייק אוף על מה שאמריקה עושה כבר שנים, שם זה נקרא "Celebrities reading mean Tweets". זהו לכאורה אותו פורמט אבל שם הוא אחר לגמרי - שם זה נעשה מתוך עמדת כוח מוחלטת של הכוכב המצליח, כשהוא קורא ציוצים אשר רובם ככולם מוצגים כהתלהמות היסטרית ונלעגת. הכוכבים צוחקים, עושים חיקויים, עוקצים בחזרה, מתקנים שגיאות כתיב, לפעמים הם אפילו זורמים, כמו למשל כשרה סילברמן קראה ציוץ בטוויטר של מישהו שאומר: "אני רוצה להשתין לה על הפנים, בלי שום סיבה", היא הגיבה מיד בחיוך שובב - "לא צריך סיבה". או כשקיד רוק קרא את הציוץ הבא: "קיד רוק נראה כאילו הוא מסריח מפלוצים מעופשים וסיגריות", הוא צחק ומיד תיקן: "יותר כמו פלוצים טריים וסיגרים".

אז מה כן? התשובה היא לסובב את המראה. המראה הוצבה מול ה"קורבנות" מול אלו שנפגעים, שלא עשו שום דבר רע חוץ מ"לבוא לא טוב" לבריונים ברשת, אז למה בעצם המראה מסובבת אליהם? המראה צריכה להיות מסובבת כלפי הטוקבקיסט, הוא זה שצריך להיחשף במערומיו. בדיוק כפי שבגרסה האמריקאית חושפים את המצייצים בשם המשתמש שלהם ובדרך כלל תגובותיהם של הכוכבים משפילות עד עפר, כמו שזה צריך להיות. קורבן ומקרבן זה לפעמים רק עניין של נקודת מבט.