סלבדור דאלי באמת היה גאון - והתערוכה שלו תכניס אתכם למוחו הקודח

בשנים האחרונות נראה שעולם האומנות מנסה להנגיש את היצירות לכמה שיותר אנשים, לפנות אל כל הקהלים, לדבר אל ציבור רחב יותר של צופים או במילים אחרות ופחות מכובסות: "האומנות יורדת אל העם", אם תרצו. תערוכות וגלריות, שפעם נחשבו לנחלתם של שוחרי אומנות וחובבי תרבות גבוהה כמעט באופן בלעדי, הפכו לאחרונה לאטרקציה שפונה גם לכאלו שלא באמת יודעים להבדיל בין ציור של פיקאסו ליצירה של מונה או ואן גוך.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• ענבל ביבי צילמה בגיאורגיה קליפ לשיר החדש שלה "עין תחת עין"
• צמודים ואינטימיים: אנה זק ומרגי לא משאירים הרבה מקום לדימיון
• מדוע בוטלה ההקרנה של הסרט "פו הדב - דם ודבש" בהונג קונג?

תערוכות שהוצגו כאן בשנים האחרונות הציעו למבקרים הרבה מעבר ל"רק לעמוד ולהביט בתמונה": היצירות כבר אינן תלויות על קיר, ממוסגרות בשוליים לבנים ולצידן פתק קטן עם מעט פרטים על האמן. כחלק מאותה הנגשה של האומנות, כשבין היתר קיים גם הרצון למשוך את דור ה-Z התזזיתי וחובב הסלפי והתיעוד, התערוכות מנסות להיות אטרקטיביות עד כמה שניתן ומלוות לא אחת באטרקציות כאלו ואחרות שכאילו מבקשות "צלמו, תייגו ותעלו!". תאהבו או שלא - זו המגמה ונראה שהיא לא תשתנה בקרוב.

בימים אלו מוצגת בישראל התערוכה הבין-לאומית "סלבדור דאלי | מוחו של גאון", אשר מתפרשת על פני שטח של 1,500 מ"ר וכוללת בתוכה יותר מ-500 יצירות של האמן הספרדי. עוד לפני שניגש לסקירת התערוכה, כמה מילים על דאלי, האיש והשפם: סלבדור דומנק פליפ ז'סינט דאלי אי דומנק נולד בשנת 1904 והיה ממובילי הזרם הסוריאליסטי באומנות. ביצירותיו הבלתי שגרתיות בולט צירוף של תמונות חלום ביזאריות ומלאות דמיון, המושפעות מאמני הרנסאנס הגדולים כמו גם מתורתו של זיגמונד פרויד.

ועכשיו, למה שקורה באקספו: גם התערוכה הזו - בדומה לאחרות שהובאו ארצה בשנים האחרונות - מציעה למבקרים חוויה מעט אחרת ממה שהכרנו עד כה כשדמיינו בראשנו מהי "תערוכה": חלל הקרנה ב-360 מעלות של כמה מיצירותיו לאורך השנים; חדר יצירה שבו ניתן לבחור כיצד היינו רוצים שהיצירות שלו ייראו; וגולת הכותרת: מתחם מציאות מדומה שמכניס אותנו - פיזית - למוחו הקודח של דאלי ולדמיון הפנטזיונרי שלו. קשה להסביר במילים, אבל ננסה: מכירים את השעונים הנמסים שהוא הרבה לאייר? אז תדמיינו עולם שלם שכולו נראה כפנטזיה, עולם שאין בו זמן או מקום, רק תחושה של חלום.

התערוכה כולה מלווה גם בהמון מידע על האמן, ואולי אפילו יותר מדי: לוחות ענק שבהן נכתב במה דאלי הצטיין ("בכל תחומי האומנות, אך היה גאה במיוחד בפן שלו כסופר"); מה הקשר שלו לעולם המדע ("טרף מחקרים עכשוויים וגם מהעבר"); וכן אנקדוטות נחמדות כגון על היותו הראשון שאייר את קוקה-קולה עוד הרבה לפני אנדי וורהול, ועל החיבה שלו לקרונות רכבת - שם היה נוהג, משום מה, לערוך מסיבות עיתונאים.

אלו פרטים מעניינים ו-ודאי חשובים להבנת האיש שמאחורי היצירות האומנותיות, אולם לתחושתי האישית היה מוטב לו חלק מהטקסט היה מאומ;לק לכדי משפט אחד או לכל הפחות מתקצר בחצי. מי שלא מתכוון לרדת לעומק הסיפור של דאלי מין הסתם לא באמת יקרא את הכול - וחבל, כי בכך הוא יפספס מידע חביב ומעניין, כמו למשל מתי הוא החליט לאייר שעונים נמסים? (אחרי שקיבל השראה מעוגת קממבר אותה אכל בארוחת ערב) או מדוע היה מורח דבש על שפתיו? (כדי למשוך אליו זבובים. "הוא אהב לחוש את כנפיהם המפרפרות").

לסיכום נאמר שלמעריצי דאלי אסור לפספס את התערוכה, שכאמור סוקרת כל פרט מחייו ומציגה מאות מאיוריו בצורה מרהיבה. לכל השאר שמגדירים את עצמם כחובבי אומנות נמליץ להגיע בעיקר בשביל מתחם המציאות הרבודה שבאמת הותיר אותנו פעורי פה (ואף גרם לנו להתבאס כשנגמר כי מעולם של פנטזיה יצאנו אל הגשם בתל אביב). ומה עם כל השאר? רק אם בא לכם להכיר לעומק אמן גאון עם יצירות קצת לא-שגרתיות.

בקטנה: למארגני התערוכה נמליץ לתלות מעט יותר שלטי הכוונה במתחם האקספו. אני והפלוס 1 שהגענו למקום התקשנו למצוא את התערוכה, והסתובבנו בתוך ביתן 2 במשך דקות ארוכות. הייתי אומרת שהבעיה היא בחוש ההתמצאות הלוקה בחסר שלנו, אבל עוברת אורח שראתה אותנו מסתבכים הצטרפה לחיפושים והסתבכה יחד איתנו - אז דיינו (למתעניינים: דאלי נמצא בסופו של דבר בקומה מינוס 1).