דוד טרטקובר השפיע על חיינו יותר משאי פעם דמיינו. הנה כמה דרכים

בעוד אתמול בבוקר (שלישי) איבדה התרבות הישראלית בטרם עת את אלון אבוטבול, אייקון של עולם המשחק, בשעות הערב היא נפרדה גם מאייקון אחר, מהותי לא פחות לקיום שלנו פה. המעצב והאמן דוד טרטקובר ("טרטה"), מגדולי המעצבים הגרפיים שנראו במחוזותינו ולמעשה ממייסדי הענף בישראל, הלך לעולמו בביתו מסיבוכי מחלת הפרקינסון. הוא היה בן 81 במותו.

כרזות, סמלילים (לוגואים), עטיפות ספרים ותקליטים ושלל יצירות אמנות הן בין הדברים שהשאיר מאחוריו חתן פרס ישראל, כשגוף יצירתו גרם לנו להסתכל מחדש על הדברים היומיומיים, לצד דימויים איקוניים מההיסטוריה הישראלית באופן אחר, שכמותו לא נראה קודם. אז לזכרו, אספנו ארבעה עיצובים שכולנו מכירים, שככל הנראה לא ידענו שדוד טרטקובר עומד מאחוריהם.

"תוצרת הארץ" בשכונת נווה צדק

אם עברתם פעם שיעור של"ח (ראשי תיבות של "שיעור לא חשוב") בכיתה ט' או פשוט טיילתם לאיטכם מתישהו בשכונה התל אביבית, בוודאי נתקלתם במיצג הקרמיקה הצבעוני הנמצא במרכז סוזן דלל, שבו מככבות דמויות מעברה הרחוק של השכונה, שהוקמה בשנת 1887, לצד תפוזים וכרכרה עם סוס. את מיצג זה, העונה לשם "תוצרת הארץ", יצר טרטקובר ב-1989, כחלק מהזמנה אישית של המרכז להציג במקום את עבודתו מאוסף היצירות מ-1984 (העונה אף הוא לשם "תוצרת הארץ").

אך מה שהיה בחזונם של המזמינים מיצג סמלי וסולידי, הפך בראשו של טרטקובר להזדמנות להציג את חיבורו האישי לשכונה ולמורשתה. "נתבקשתי ליצור קיר להנצחת התורמים (...) במחשבה להקים איזו פינה שקטה עם מים", אמר לימים לעיתון "גלובס", "ואני, שהסטודיו שלי כאן, וקבוצות שלמות היו יושבות לי על הגדר ומקבלות הסברים על השכונה, אמרתי - בואו נעשה את ההיסטוריה של המקום באופן גרפי". מה שהפך ברבות השנים לחלק בלתי נפרד מנופיה של תל אביב, הושלם ב-30 יום בלבד, והשאר היסטוריה.

עטיפת האלבום "מתי כספי"/"הפעמון"

"האלבום הלבן" של הביטלס, "האלבום עם הבננה" של הוולווט אנדרגראונד - אלו אלבומים שנהפכו ידועים יותר בעטיפותיהם האייקוניות מאשר בשמם המקורי. "הפעמון", הלא הוא אלבומו השני של המוזיקאי מתי כספי מ-1975 - העונה לשם "מתי כספי", הוא מקרה מקומי שכזה - בראש ובראשונה בשל עטיפת האלבום הבלתי נשכחת שצילם ואייר טרטקובר. עטיפת האלבום, שמכיל להיטים כדוגמת "לא ידעתי שתלכי ממני" ו"ברית עולם", מציגה פעמון בית אלקטרוני ובו רשום שמו של כספי, על גבי קיר בטון מתפורר.

הדיסוננס בין התמונה הכה יומיומית הזו למוזיקה האחרת, השונה, של כספי הוא ההוכחה לתרומה המכרעת של טרטקובר למוזיקה הישראלית. בין עוד עטיפות מפורסמות שיצר טרטקובר ניתן למנות את תמונתם של שלום חנוך הצעיר ואריק איינשטיין המזוקן באלבומם המשותף "שבלול"; המאפרה המלאה באלבומו של חנוך, "מחכים למשיח"; מכונת המזל הצבעונית באלבומם היחידי של השלושרים; ה"תמונה לצביעה" בעטיפת אלבומה של להקת ששת; ועוד ועוד.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• מלבנון ועד גות'האם: חמשת התפקידים הגדולים ביותר של אלון אבוטבול בקולנוע

• חייה הפרטיים של מלכת הזמר נחשפים לראשונה בתערוכה לזכרה

• "לא ברור מאליו שהשם שלי ברשימה הזו": לוסי אהריש זכתה באות אבירת איכות השלטון

כרזת הסרט "חמסין"

בעולם הפכה מזמן מלאכת יצירת הכרזות לסרטים לאמנות של ממש, כשדורות חדשים לומדים להעריכה יותר ויותר. בארץ, ההערכה למלאכה פחותה הרבה יותר, אך היסטוריית כרזות הקולנוע המקומית מפוארת לא פחות מאשר בחו"ל. לכך תרם לא פעם טרטקובר, שבעיצוביו - כדוגמת כרזות לסרטים "טרנזיט" (1980) ו"רובה חוליות" (1979) - הדגיש את הפרסונלי בלב הפוליטי והמדמם. האפקטיבי ביותר בעיצוביו לקולנוע היא הכרזה לסרטו של דניאל וקסמן, "חמסין" (1982). בעוד הסרט נותר יחסית מינורי בתרבות הפופולרית, הכרזה האימתנית, שתואמת את נושא הסרט - סכסוכים על אדמה בין יהודים וערבים - מזכירה לנו שהמתחים הכואבים עדיין חיים וקיימים.

סמליל (לוגו) "שלום עכשיו"

טרטקובר מעולם לא הסתיר את נטייתו הפוליטית ביצירתו - להפך, האמן הוותיק היה זה שהבין את כוחו של הדימוי המצולם/מאויר בהעברת מסרים ודעות פוליטיות. לצד כרזת "שלום" הידועה שעיצב ליום העצמאות ה-30 של מדינת ישראל וכרזת "לא נשכח ולא נסלח", המציגה את דמויתיהם של בנימין נתניהו ויצחק רבין - שנה אחר הירצחו של האחרון - ייזכר טרטקובר בספר דברי הימים של המדינה כמעצב סמליל "שלום עכשיו", שראה אור לראשונה ב-1978.

הסמליל, שנחשב לימים לסטיקר הפוליטי הראשון, שילב בין גופן המקראי "אות קורן" לגופן המודרני "חיים", ובכך הזכיר טרטקובר ששלום הוא מונח שמלווה את העם היהודי מאות שנים. הבה נזכור זאת.