"קריקטורה היא כוח בלתי רגיל ביכולת לגשר ולפתור מחלוקות"

עולם הקומיקס והקריקטורה הישראלי ידע לא מעט עליות ונפילות, ובכל זאת הפך במרוצת השנים לאחד ממובילי התרבות הישראלית. הקריקטוריסט יונתן וקסמן, מצידו, לא נרעש מכל דרמה, ומאמין בכוחה של אמנות זו בתקופה המעורערת הנוכחית. כשציורי הקיר שלו מעטרים בימים אלו את המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון, שפתח את שעריו מחדש לציבור, שוחחנו עם וקסמן על ישראל כ"גן עדן" לקריקטוריסטים ועל הדמויות שמלוות אותו מילדות

קיר הקומיקסאים הישראלים במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
קיר הקומיקסאים הישראלים במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס | צילום: יונתן וקסמן

"זו בעיקר פנטזיה של אמני קומיקס, ‫שיום אחד הקומיקס יכבוש את העולם וכולנו נפרוש, ‫ולכל אחד מאיתנו תהיה יאכטה בעקבות הסדרות שאנחנו עושים", אומר הקריקטוריסט יונתן וקסמן כשהוא נשאל אם השפעתה הגוברת של אמנות הקומיקס בשנים האחרונות נוכחת גם במחוזותינו. "הדור שלי, שגדל על הקומיקסים שהיו בעיתונים, הוא היום כבר הורה לילדים. אני רואה את הילדים היום, ורוב הספרים שהם קוראים - בטח בגילים צעירים - אלו ספרי קומיקס. אז אני חושב שיש כוח ופוטנציאל מאוד גדול לאמנות הזו".

אין ספק שווקסמן מכיר את הכוח הזה - מיום היווסדו של "כלכליסט" בשנת 2008 ועד לשנה שעברה, היה הקריקטוריסט למאייר הבית של העיתון. בין לבין, הספיק וקסמן - בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים - לעבוד על סרטים מונפשים כדוגמת "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן; לייסד את מגזין הקומיקס "הצופר" עם ליאב צברי; לשמש כמרצה במכון הטכנולוגי HIT בחולון ולזכות בכמה פרסים נחשבים בתחום, כדוגמת פרס הקריקטורה ההומוריסטית על שם פרידל שטרן ב-2014.

כעת, הוא מוסיף לרשימת הישגיו כבוד נוסף, כשעיצב קיר דיוקן מצויר רחב ידיים המוקדש ליוצרי הקריקטורה והקומיקס הבולטים בישראל לדורותיהם במשכן החדש של המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון, שפתח את שעריו לקהל הרחב בשבוע שעבר. לרגל ההשקה המרגשת, שוחחנו עם וקסמן על חשיבותה של אמנות הקומיקס בעידן של חופש ביטוי מידלדל, אם ישראל מרובת הצרות היא "גן עדן" לקריקטוריסטים וגם גילינו אילו דמויות אהובות גרמו לו לבחור במקצוע המאתגר מלכתחילה.

נתחיל מההתחלה - האם איור זה דבר שתמיד ליווה אותך?
"כן, בטח, כבר בילדות. צריך גם לזכור שלא היה אז את כל מה שאנחנו מכירים, מסכים וטלוויזיות ומשחקי מחשב. אותי תפסו מאוד ספרי הקומיקס - בעיקר 'אסטריקס' כהשפעה ראשונה. לאחר מכן אני חושב שבכל פעם הייתי קופץ למשהו אחר".

אסטריקס ואובליקס
אסטריקס ואובליקס, מתוך "אסטריקס באחוזת האלים". "זו ההשפעה הראשונה" | צילום: באדיבות yes

מאיפה מתחיל הליך איור הקריקטורה? איך אתה בוחר במה לעסוק ואיך לייצג אותו?
"קודם כל זה הרעיון, כלומר פשוט לקרוא ולראות המון חדשות. איפה שפעם כדי להבין מה אדם כזה או אחר אומר היית צריך לנסות להבין דרך התקשורת, בימינו זה גם פשוט לסרוק המון את הרשתות החברתיות - להבין ממקור ראשון. אתה קורא את ה-X והפייסבוק שלו, שם הוא מדבר בקולו. בנוסף, זה דורש הרבה פעמים גם לקרוא פרשנויות של אחרים, לאורך כל הסקאלה - אתה יכול למצוא את עצמך קורא ‫דברים של 'בחדרי חרדים' ומנגד את 'הארץ'. וכמובן, תפיסת העולם שלי, שכבר קיימת מן הסתם. ‫אני לא מניח שאיזה מאמר ‫ישנה לי אותה, ‫אבל לומדים הרבה מאוד מהקריאה. לאחר מכן מגיע הקטע של להגיב בעצם לכל מה שאספת, ולעשות קריקטורה. זה קודם כל להבין בנקודת הזמן הזו מה ישרת את החדשות. אחד האתגרים כשאיירתי לעיתון היה לפרסם משהו שיהיה למחרת אקטואלי, שזה כמעט בלתי אפשרי, בטח לא תוך כדי מלחמה. אז צריך קודם כל לחשוב מה ישרוד למחר, ואז מה הדעה שלי עליו, וכל השאר זה נגזרת של זה".

 יש שיגידו שחיים במדינה כאובה ועמוסה שכזו היא גן עדן לקריקטוריסטים, אך האם לפעמים דווקא העומס הזה גורם לך להרגיש שהמציאות מתגברת על עבודתך?
"בגדול, אני מרגיש כמו בבופה - זה כאילו אומרים לך 'בוא ותבחר'. אני באמת לא יודע מה עושה קריקטוריסט שחי בניו זילנד, למשל. הייתי שם פעם, והכותרות הראשיות בחדשות היו על סוס שהלך לאיבוד ויש מסוקים באוויר שמחפשים אותו. אז אני לא יודע איך ישראלים יכולים לפעול במקום אחר, אחרי שהם עוברים כזו אינטנסיביות בארץ. אבל עבורי, כקריקטוריסט, זה סיפור אחר לגמרי".

בשנה שעברה, אותה אקטואליה ורלוונטיות עליה מדבר וקסמן נכנסה לעולם הקריקטורה והקומיקס המקומי באופן שונה מהרגיל, ומעט מטריד. איומי קיצוצים מאסיביים בתקציב המוזיאון הישראלי לקומיקס וקריקטורה - היחיד מסוגו בארץ - וכלל תקציבי התרבות בחולון החלו לצוץ מצד ראש העיר החדש דאז שי קינן. כשהמוזיאון אכן נסגר לפני כשנה, אז שכן במבנה קטן יחסית ברחוב ויצמן בעיר, נותר גורלו לוט בערפל - עד לפתיחתו המחודשת בבניין המדיטק כעת. האם מיני-דרמה זו צריכה להדאיג את אמני הקומיקס והקריקטורה בישראל?

נדמה שווקסמן דואג ראשית מדברים אחרים. "אני חושב שמה שעומד מעל הכול, ‫שהוא גורם שאי אפשר להתעלם ממנו, ‫הוא ה-AI", הוא אומר, "אם פעם העניין היה באמת חופש הביטוי או ההיעדר שלו, היום חלק מאפשרויות התעסוקה של אמנים מצטמצמים, כי פשוט לא יצטרכו את האנשים כשיש משהו אחר שעושה את זה באופן זמין יותר. אפשר להתווכח אם הבינה המלאכותית תעשה את זה בצורה טובה או פחות טובה, אבל זה המצב בשטח".

"אני חושב שההצדקה של המוזיאון היא באמת היכולת שלו לאפשר את החופש הזה, לאייר", מתייחס וקסמן לשאלת הפתיחה המחודשת של המוזיאון. "אני לא יודע כמה אנשים מבינים את זה, אבל היכולת ליצור והיכולת להעביר ביקורת - בטח אם היא נעשית בצורה של קריקטורות - היא אמצעי המחאה אולי הכי פחות אלים ממה שאנחנו רואים פה בשנים האחרונות. אני חושב שזה ערך, כוח בלתי רגיל ביכולת לגשר ולפתור מחלוקות. לכולנו לא אמורה להיות אותה הדעה ואנחנו אמורים לחיות פה יחד, כל אחד עם האמונות שלו, אז צריך איכשהו לתקשר בינינו. אני חושב שזה התפקיד של הקריקטורה, בטח בחברה דמוקרטית".

המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס במשכנו החדש. חוזר לפעילות כשנה אחר סגירתו הפתאומית | צילום: אלעד שריג

איך התגלגלת לצייר את קיר הדיוקן למוזיאון המחודש?
"כשביקשו ממני לעשות קיר, המחשבה הראשונה הייתה שיהיו שם גיבורי קומיקס מכל העולם, כאלו שגדלתי עליהם - אסטריקס ואובליקס, טינטין, מארוול, DC וכו'. בפועל, ראינו שאין לנו פשוט זכויות יוצרים לכל זה, זאת בנוסף למעמדה של ישראל כרגע בעולם, אז עלתה מחשבה שנייה לצייר את היוצרים הישראלים לדורותיהם. אני חייב להגיד שפחות רציתי את זה בהתחלה, מהסיבה הפשוטה שאני בפועל מצייר קולגות שלי, ולא רציתי להסתבך ולשכוח מישהו או לצייר מישהו לא בדיוק כמו שהוא רצה. זה היה החשש העיקרי שלי, אבל אני חושב שבסוף הסיפור הזה, של להביא את כל הדמויות הישראליות מהתרבות שלנו, מדור המייסדים ועד חבר'ה שיצאו כמה שנים לפניי מ'בצלאל' - יש בזה משהו מקסים".

הקריירה שלך ענפה – יש דברים שלא הספקת לעשות ונמצאים ב"רשימת המשאלות" שלך?
"בטח - זה לא נגמר בעיניי. יש מלא דברים, המון כיוונים והראש כל הזמן כמו בהפרעת קשב - רוצה לעשות את זה, רוצה לעשות את הדבר האחר. עכשיו אני רוצה לחזור לצייר בצבעים, עניין שאני מאוד אוהב, דרך מחשבות על רומן גרפי".

הקריקטוריסט יונתן וקסמן
הקריקטוריסט יונתן וקסמן. "זה התפקיד של הקריקטורה, בטח בחברה דמוקרטית" | צילום: יונתן וקסמן