חלום ושברו

התערוכה החדשה של מוזיאון ארץ ישראל: "גלגוליה של אוטופיה – הטמפלרים בארץ ישראל" היא מסוג התערוכות, שמצליחות לרענן נושא עתיק ולהפוך אותו לאקטואלי ורלוונטי למציאות העכשווית. התערוכה שהייתה אמורה להיפתח לקהל ב-23 במרץ, נפתחה בסופו של דבר, לאחר עיכוב הקשור לפתיחת האגף החדש במוזיאון, ביום שישי האחרון ה-7 לאפריל והיא מספקת תירוץ טוב להגיע ולבקר במהלך חג הפסח במוזיאון ארץ ישראל, שמציג עוד כמה וכמה תערוכות מעניינות.

התערוכה מתרכזת בתולדות העדה הטמפלרית בארץ ישראל בין השנים 1868-1948, והיא מתבססת על מחקר רב תחומי שנעשה על ידי אוצרת התערוכה שרה טוראל, שהצליחה להקיף במחקרה היבטים היסטוריים, גיאוגרפיים כלכליים ותרבותיים. בין הפריטים המוצגים בתערוכה, ניתן למצוא גלויות ומכתבים, מסמכים רשמיים, יומנים, פריטי תרבות חומרית, מכשור חקלאי, תצלומים, ציורי אומנות, תכניות אדריכליות ומפות - המשקפים את אתרי ההתיישבות השונים של הטמפלרים ועוד.

אך למעשה, ייחודה של התערוכה אינו נעוץ בשפע הממצאים המגוונים אשר היא מספקת, או ביכולת להתוות בחלל אחד אפוס אשר מתפרש על תקופות כרונולוגיות שונות ומוקדים התיישבותיים מגוונים - אלא בהבנה המעמיקה, העומדת בבסיס המחקר אודות הטמפלרים, ונוגעת מצד אחד לאופן שבו נתפסה העדה הטמפלרית בקרב המתיישבים הציונים החדשים (במיוחד בני העלייה הראשונה והשנייה) ומנגד, לדינאמיקה האידיאולוגית הפנימית של העדה עצמה שהתגלגלה כל פעם לאוטופיה מסוג חדש.

את סיפור ההערצה של המתיישבים הציונים והעמדת היישוב הטמפלרי כמודל המודרני הראוי מבחינה טכנולוגית, חברתית ואף אסתטית, מספקים, בין היתר, מקבץ של קטעי פרוזה הלקוחים מספרים שונים ומספקים הצצה אל אותו מבט מאדיר ומעריץ. כך לדוגמה מופיע גם בתערוכה וגם בקטלוג המקיף, הקטע הבא הלקוח מתוך הרומאן של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך" , קטע מתוך פרק המתאר ביקור של שבת במושבה הטמפלרית בירושלים : "לכל בית היו כאן מרתף-מזווה ועליית גג, שעצם אמירת שמותיהם עוררה צביטת געגועים בלב מי שנולד במקומות שבהם לשום איש לא היה מרתף חשוך תחת רגליו ולא עליית גג אפלולית מעל ראשו, לא מזווה ולא שידה ולא קמטר ולא שעון אורלוגין ולא באר עם קילון בחצרו" (עמוד 54) .

אוצרת התערוכה,שרה טוראל, מרחיבה על האמונה הדתית אוטופית שהובילה את בני העדה להגר לארץ ישראל: "הדור הראשון של הטמפלרים, שהגיעו לארץ ישראל ובראשם כריסטוף הופמאן שהיה מיסד אגודת הטמפלרים, האמינו שיש לחכות למשיח בארץ הקודש. הם לא היו מיסיונרים, הם רצו לתת מופת בעבודה. מה שגרר את יסוד הקבוצה - היו הטענות שעלו בקרב חברי הקבוצה נגד הכנסייה הפרוטסטנטית - קרע שהוביל לגרוש מהכנסייה ובסופו של דבר למעבר לארץ ישראל.

מהם הגלגולים, השינויים האידיאולוגיים שעוברים על בני העדה הטמפלרית?
"הדור הראשון היה דתי מאוד, בשלב מסוים חל פיצול וכך במושבה 'ולדהיים' לדוגמה חזרו להתפלל בכנסיה וזנחו את בית העם ששימש תחליף לכנסיה בדור הראשון (עד היום בני העדה הטמפלרית מתפללים בבית העם). הגלגול האידיאולוגי השלישי מסתמן עם הצטרפותם של שליש מבני העדה אל המפלגה הנאצית. הם לא הרגישו את המימוש של האוטופיה, את הגלגולים שלה"

הביקור בתערוכה, ועיון בקטלוג המקיף והמרשים שיצא לאור במקביל לפתיחת התערוכה מעוררים מחשבות אודות משמעותה של מושג האוטופיה כאידיאל נכסף שדינו להישאר בגדר חלום לא ממומש, אך יחד עם זאת, עצם קיומה של האמונה האוטופית, מניעה את בני האדם לעורר שינוי במהלך חייהם.

היכולת להתבונן מבחוץ על החלום הטמפלרי, על האוטופיה המשיחית שהתגלגלה ברבות הימים לאוטופיה לאומנית נאצית (שגררה את גירושם של הטמפלרים על ידי הבריטים בשנת 48) - מספקת גם אתה הזדמנות להתבונן פנימה אל האוטופיה הציונית והפרטית שלנו, שהניעה כמה משוגעים להגיע אל ארץ ישראל ולישב אותה ואולי לנסות ולהבין את גלגוליה השונים, מתוך הבנה מחודשת על המרחק התמידי בין החלום האוטופי למימושו.

גלגוליה של אוטופיה – הטמפלרים בארץ ישראל"
מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב
פתיחה: 07.04.06 – סגירה ספטמבר 2006.